האם על ראש הגנב בוער הכובע - לנצח?

האם לגנב שריצה את עונשו, יש סיכוי להשתקם ולחזור לחברה או שהוא תמיד יהיה "מסומן"?

רחל בן אליהו , כ"ה בשבט תשע"ג

בית סוהר
בית סוהר
צילום: פלאש 90

מי שאכל פעם אחת מצלחת פח
הנס פאלאדה
זמורה ביתן, 576 עמ'.

באומץ לב מועלת השאלה הנוקבת שבכותרת, בספר שלא מסתיר דבר.

הנס פאלאדה, שישב בכלא בגרמניה בשנת 1924, ניסח לאחר זמן את התבוננותו על הכלא מבפנים ומבחוץ.

הנאצים, שלא אהבו את צורת החשיבה ואת המסקנות שבספר, הכניסו אותו לרשימת הספרים האסורים.

אחד הדברים הראשונים שעשתה גרמניה הדמוקרטית החדשה היה להדפיס אותו שוב.

המהפך בחייו של הספר יכול להעיד יותר מכל על התפיסה ההומנית שרוחה שורה על הספר. "מי שאכל מצלחת פח" מתבונן בחיי היומיום של האסירים, בהתמודדויות ובפיתויים, והכל בעין בלתי שיפוטית, אלא מתוך עניין: איפה הנפש האנושית מתגלה?

הספר עב כרס ולכאורה אינו מבטיח הרבה. מה כבר יכול לקרות בכלא?! אך הדמויות אט אט נעשות מוכרות יותר. מתברר כי לכל אחד מעלות וחסרונות, גם בכלא מתגלים חסדים קטנים (מנהל הכלא שמעודד ותומך במשתחררים לחזור למוטב) והשעות הטובות והרעות שבחיי האדם.

הגיבור הראשי הוא וילי קופאלט, פקיד שמעל בכספים, וכעת עומד לפני שחרור לאחר שריצה עונש בן חמש שנים.

בין העבריינים הוא מעורר גיחוך על המעילה הכושלת, אך החיים שבחוץ הצפויים לו לאחר השחרור מעוררים בו אימה, שכן כולם יסלדו ממנו והוא לא באמת יוכל להתאקלם בחברה מחדש.

אפילו הכלא נשמע קורץ , שכן אין בו את הצורך לבחור מדי יום מה לאכול, מה ללבוש ומה לעשות...