הכנסת ה-19 היא כנסת מיוחדת והנתונים היבשים יעידו על כך, כנסת מיוחדת המגלמת בתוכה הזדמנות גדולה לשינוי בדפוסי הפעולה של הפוליטיקה הישראלית.
כבר שנים לא קרה שכל כך הרבה חברי כנסת היו חברים חדשים לגמרי בכנסת ישראל. כבר שנים לא קרה ששניים מתוך ארבעת ראשי הסיעות הגדולות הם ח"כים טריים לחלוטין. כבר שנים לא קרה שהמפלגה השניה בגודלה בכנסת לא כוללת אפילו לא אדם אחד אשר כיהן אי פעם כחבר כנסת. כבר שנים לא קרה שכל כך הרבה שרים בממשלה שעתידה להיות מורכבת נעדרי ניסיון פוליטי ממשי מוקדם.
כל הנתונים הללו, נתונים יבשים בסך הכול, מעידים על קושי גדול מולו תעמוד הכנסת הנכנסת, אולם גם על ההזדמנות הגדולה הנקרית בדרכה. הקושי הגדול הוא ברור. תארו לכם מקום עבודה שכזה אליו נכנסים ברגע אחד כל כך הרבה פנים חדשות וחסרות ניסיון. תארו לכם שחלק ניכר מהפנים החדשות הללו יוקפצו מייד לתפקידי הנהגה וניהול בדרג הביניים ובדרג הגבוה, דומני שהקושי הוא ברור. ההקפצה של רבים מהחדשים נובעת בין השאר מהעובדה שבקואליציה הבאה עשויים לשרת למעלה מ-30 חברי כנסת חדשים וטריים, חלקם ממוקמים גבוה מאוד ברשימותיהם.
אולם בצד הקושי קיימת כאן כאמור גם הזדמנות גדולה מאוד. הכנסת סובלת כבר לא מעט שנים משורה ארוכה של חוליים. בין השאר סובלת הכנסת מתחושה של ניכור מצד חלקים גדלים והולכים בציבור, מהשפעה גדלה והולכת של קבוצות אינטרסים ומירידה חדה ברמת הדיון במליאה (ולעיתים אף בוועדות). חלק מהבעיות נובעות ממקום אובייקטיבי. החשיפה התקשורתית הגדלה והולכת, תרבות השעשועונים והריאליטי ויתר התופעות התרבותיות הקשורות בעניין אינן בשליטת הח"כים.
אולם, העמקת השיח, חידוד ההבדלים האידיאולוגיים תוך כבוד הדדי, התייחסות לשאלות כבדות משקל לעניין בלי להתחמק למפלט הקל של הדיון הפרסונלי והעלאת רמת השיח והדיון בכנסת באופן כללי נמצאים בוודאות בידיהם של חברי הכנסת. כניסתם למשכן של אנשים שעשו רבות בחייהם אך לא התנסו בפוליטיקה תאפשר להם אולי להביא לכנסת משהו מחייהם הקודמים ולשנות במעט את רוחו של הבית שכל כך זקוק לשינוי הזה.