החיים בלי החרדים – סדרת חינוך

חריגה קלה מנושאי סדרת החינוך הנוכחית לטובת הנושא שמעסיק את כולנו בימים אלה – שוויון בנטל ובני המגזר החרדי. נקודות למחשבה.

צביקה מור , ל' בשבט תשע"ג

פשקווילים חרדים
פשקווילים חרדים
פלאש 90

בימים אלו של הרכבת ממשלה חדשה בישראל וכשהציבור החרדי כולו על הכוונת (אולי גם של בנט) בואו נזכר בכמה דברים יסודיים שכולנו, אבל ממש כולנו, נהנים מהם. זה זמן מצוין לראות את החיובי שבכל ציבור ובכל מפלגה. נבדוק רגע איך היו נראים חיינו ללא החרדים.

אז ככה, בלי החרדים לא הייתה לנו אקונומיקה כשרה לפסח באישור הבד"ץ, אך גם לא היו מוקמות אצלנו הישיבות התיכוניות. להזכירכם, הרמי"ם הראשונים בישיבות התיכוניות לא היו בוגרי מרכז הרב אלא בוגרי פוניבז' וחברון.

בלי החרדים, לא היו לנו שכונות חרדיות לסייר בהן ולקבל על זה גמול השתלמות ממשרד החינוך שהם בכלל לא מכירים בו, אך גם לא היו לנו גדולי תורה ענקיים שגדולי התורה שלנו ניזונים מהם ומשותיה"ם ערבית ושחרית.

בלי החרדים, לא היה לנו נייר טישו רך ונעים כשר לפסח באישור הבד"ץ, אך גם לא היה לנו "ועד הרבנים לענייני גניזה בארץ הקודש" שידאג שאיננו מנגבים את אפינו בגלגול של חוּמש בחורף המבורך.

בלי החרדים, לא היו לנו זריקות אבנים בבר אילן וצעקות "שאבעס", אך כנראה שהיינו ממשיכים להישאר אדישים לחילולי השבת ההמוניים ב"מדינת ישראל שהיא יסוד כיסא ה' בעולם" (הראי"ה).

בלי החרדים, לא היו לנו בתי כנסת שלא מברכים בהם את חיילי צה"ל ששומרים על כולנו, אך רבבות מישראל היו נשארים עם החינוך החילוני הרדוד משהו על חגי ישראל ולומדים עליהם בעיקר דרך דוכני המבצעים ברשתות הגדולות: פסח – חג האקונומיקה (והפעם בלי הכשר הבד"ץ כי אין...), חנוכה – חג הסופגניות, יום העצמאות – חג הפטישים המצפצפים בראש, פורים – חג המסכות לנשפים בתיכונים עם שתייה חריפה ואמצעי מניעה.

בלי החרדים, במיוחד האשכנזים, לא היו אחינו הספרדים "פסולי חיתון", אך כנראה שלא היה לנו גם ממי ללמוד מהי מסירות נפש המונית על לימוד התורה מתוך חיי דוחק של ממש.

בלי החרדים, היו לנו פחות משפחות  החיות מתחת לקו העוני ומנציחות את העוני לדורי דורות, אך גם לא היה כל כך עתיד לילודה היהודית כי כמו שאתם יודעים לא על כולם ניתן לסמוך בעניין הזה כי באמת לא לכולם יש עתיד....

בלי החרדים, לא היו לנו הפרות סדר סביב קברים כנעניים מתקופת הברונזה, אך רבים מבני ארצנו הקדושה היו נפגשים עם חגי ישראל והיהדות בכלל דרך ויקיפדיה במקרה הטוב.

בלי החרדים, לא היו לנו תפילות שבת ללא ברכה לשלום המדינה שמתקצבת את כולנו, אך גם לא היו לנו רבבות נשים הקוראות תהילים על ספסל ברחוב, בתחנת האוטובוס ובתוכו ואיפה לא.

בלי החרדים, לא הייתה לנו ילדה בת 6 שחוצה עם אחיה היונק והלא חגור בעגלה את הכביש ומסכנת אותו ואת עצמה, אך גם לא היה לנו "גמ"ח ילדים אובדים" שיחזיר את ילדינו בריאים ושלמים ועם סוכריה על מקל בהכשר הבד"ץ כמובן.

בלי החרדים, לא היינו קוראים באחד העיתונים שלהם על "אוטובוס עלה באש בירושלים, לנוסעים החרדים שלום", אך גם לא היינו מעלים על דעתנו, למרות הזקנים והמטפחות שלנו, להמציא "גמ"ח ארבעס" ליולדת זכר (אשכנזי) ביום שישי שעה לפני כניסת השבת.

בלי החרדים, היה לנו גוף כשרות ארצי אחד כמו שיש לנו צבא אחד וממשלה אחת ואלוקים אחד,  אך גם לא היה לנו מושג איך נראה לימוד "אבות ובנים" כל מוצ"ש במאות בתי מדרשות ברחבי הארץ וכנראה שהיינו נשארים רק עם המוצש שלנו....

בלי החרדים, לא היה לנו אוטובוס מהדרין שידיר אותנו הגברים מחלקו האחורי של האוטובוס, אך גם לא היה לנו שטיבלאך עם שחרית ב10:00 שנוכל להתפלל בו לאחר שחזרנו באמצע הלילה משירות מילואים מפרך וללא שינה.

בלי החרדים, לא היה לנו את החינוך העצמאי נטול לימודי הליבה, אך לא היה לנו מושג איך להקים תלמודי תורה (ציוניים) למרות הזקנים והמטפחות שלנו.

בלי החרדים, לא היה צריך לחלץ הורים ושמונה ילדים עם מזוודות ובגדי יום טוב מהזויתן ב-38 מעלות עם חצי ליטר מי עדן לכל אחד ליום טיול בחול המועד, אך גם קברי הצדיקים שלנו, גדולי הדורות, היו כנראה שוממים מאדם בדרך כלל.

בלי החרדים, לא היו כמעט ילדים שיתחפשו לחיילים בפורים עם כומתה אדומה ותג של גבעתי, אך ההשתמטות מהצבא הייתה נשארת באחוזים גבוהים רק בציבור החילוני.

בלי החרדים, לא הייתה "תחיית המתים" בקלפיות בבני ברק ובגאולה, אך גם לא הייתה לנו הרגשה של ערב שבת וחג בבני ברק ובירושלים, ומה עם שוק ארבעת המינים, כפרות עם תרנגולים, הגעלת כלים ברחובה של עיר?

בלי החרדים, לא היו לנו פאשקווילים ומכתבי נאצה, חרמות ונידויים, אך גם לא היינו יודעים מהו כבוד אמיתי לגדולי תורה וזקני הדור ואיך מקיימים כהלכה את  "לא תסור מכל אשר יגידו לך ימין ושמאל".

בלי החרדים, היה לחלק מאתנו פחות שחור בעיניים, אך גם לא היה לנו את "יד שרה" לקחת קביים וכיסא גלגלים ומה לא, למשתקם מתאונת דרכים בשבת לאחר בילוי בפאב ששכח לתת את המפתחות לזה שלא שתה, ולא היה לנו "זיכרון מנחם" שישמחו את הבן החמוד והקרח שלנו, ולא היה לנו "מאיר פנים" שיאכיל את אלו שאיננו רוצים שידפקו אצלנו בדלת ובטח שלא יסבו על שולחננו, ולא היה לנו את הרב פירר שיעשה בית ספר לגדולי הרופאים בעולם, וישלח את היקר לנו לניתוח בגרמניה כי שם נמצא מנתח כלי הדם הטוב ביותר, והכל בחינם כמובן. ולא היה לנו את "יד עזרא ושולמית" שיסיע את חולי הדיאליזה שלנו מידי יום למרפאה, ולא היה לנו את "יד אליעזר" שיספק לנו מזון תינוקות מיוחד שאיננו יכולים להרשות לעצמנו, ולא היה לנו את "בית התבשיל" שיערוך ליל סדר לכל אותם ערירים ומסכנים שאין להם אדם בעולם ואלינו הם לא יוזמנו בחיים, ולא היה לנו את זק"א שיעזבו הכל בעת חרום ויגרדו מהכביש את מה שצריך כדי להביאו לקבר ישראל, ולא היה לנו את "הצלה" (= הצולה) שיצילו את סבתא שלנו ברגע האחרון עם ציוד ההנשמה שעל הקטנוע הקטן, ולא היה לנו את "עזר מציון" שייתן לנו ארוחה חמה בבית החולים כשנבקר את הסבתא ש"הצלה" הצילו, ולא היה לנו את "חסדי נעמי" שייתן לילדינו העניים לאכול עוף בשבת כי אימא הבטיחה ולא הצליחה לקיים.

שאמשיך?