רק כשבונים עבור יהודים זה איום על הטבע?

אזרח שניתח את דו"ח איומי הטבע שמנפיקה החברה להגנת הטבע קובע: רק בניה יהודית נחשבת שם לאיום. בחברה מגיבים: אין בסיס לטענות.

שמעון כהן , כ"ג באדר תשע"ג

בניה בדואית בלתי חוקית בנגב
בניה בדואית בלתי חוקית בנגב
'רגבים'

אחת לתקופה מסוימת מקפידה החברה להגנת הטבע לפרסם דו"ח איומים המפרט את האיומים על הטבע והנוף במרחבי ישראל.

שמואל פישר, תושב פתח תקווה, החליט לבחון את האיומים ומשמעותם והגיע למסקנות מעניינות ולפיהן מדובר בלא יותר מאשר אפליה על רקע לאומי.

בראיון ליומן ערוץ 7 סיפר פישר שהנפיק דו"ח איומים אלטרנטיבי משל עצמו, על התהיות העולות מדו"ח האיומים של החברה להגנת הטבע. לדבריו בעוד בנייה עבור האוכלוסייה היהודית מוגדרת כאיום הרי שמקבילות ערביות אינן זוכות ליחס דומה, אלא דווקא להמלצה להסדיר את התביעה הערבית והבנייה הערבית על שטחי טבע פתוח.

כבר בראשית דבריו עורך פישר קשר ישיר בין דו"ח האיומים לבין פשרת השר בגין להתיישבות הבדואית בנגב. הוא מזכיר בדבריו כי תופעת ההשלטות הבדואית על שטחים נרחבים ידועה מזה כעשרים שנה וכל פשרה שנדונה עד כה עלתה בתוהו, וכעת לאחר ויתורים גדלים והולכים הגיע מתווה השר בגין המציע להמשיך במדיניות הוויתורים ולהעניק לבדואים 62 אחוזים מדרישותיהם בקרקע ואת השאר בפיצוי כספי. זאת על אף שמדובר בקרקעות שעליהן פעלו הבדואים על דעתם, בנו באופן בלתי חוקי וכוחני, גידלו גידולים ורעו צאן מבלי לקבל את האישורים הנדרשים.

במציאות זו בה פקחי רשויות האכיפה חוששים להופיע ולתלות צווים על מבנים בלתי חוקיים היה ניתן לצפות, לטעמו של פישר, מהחברה להגנת הטבע שתדע להגדיר את המציאות הבלתי נתפסת הזו כאיום על משאבי טבע, אך בעוד בנייה יהודית נחשבת לאיום הבנייה הבדואית זוכה כמעט להתעלמות מוחלטת בדו"ח איומים.

לדבריו בדו"ח המדובר קיימים 119 איומים ומתוכם רק שלושה במגזר הערבי ושניים במגזר הדרוזי. זאת על אף היקפי העבריינות הנרחבים שם.

בהקשר זה הוא מזכיר ומצטט מדו"ח החברה להגנת הטבע את ההתייחסות לחוות הבודדים שנועדו להיאחז היאחזות יהודית בקרקע. לטעמו מדובר במסע צלב נגד החוות כאשר הן מכונות "ניצול בזבזני של קרקע", ונקבע כי פיזורם סותר את עקרונות התכנון. זאת במקביל להחלטת הממשלה להכיר בלמעלה מחמישים כפרים בלתי חוקיים השייכים לפזורה הבדואית.

פישר מצטט מהדו"ח הממליץ לפנות את חוות הבודדים ולהשיב את המצב התכנוני לקדמותו, בעוד על הבנייה הערבית נאמר בדו"ח האחרון ובדו"חות קודמים כי יש לקדם הצעות פתרונות דיור בישובים ולפתור את תביעת הבעלים. פישר תוהה לאן נעלמה הדרישה לפנות כשמדובר בבדואים שבנייתם הייתה אמורה להקפיץ את אנשי החברה להתנגד להצעת הממשלה להסדר הפוגע בנוף ובטבע.

"כל ישוב יהודי מתוכנן נחשב לאיום, אם בחבל יתיר, אם בהר טורעאן ואם במקומות אחרים, אבל מאות הכפרים הבלתי חוקיים של הערבים שאינם מתחשבים בקווי מתאר - לא מוזכרים", אומר פישר המזכיר כי כיום כל אזור צפון ומרכז הנגב תפוס בידי בדואים שאוחזים בקרקע באופן בלתי חוקי ההורס את הטבע ומצמצם את השטחים הפתוחים.

כדי לדייק את דבריו מסביר פישר כי כל ההיאחזות הבדואית כולה נחשבת בדו"ח האיומים של החברה להגנת הטבע לאיום אחד כולל בעוד בבנייה היהודית כל מקום ומקום נחשב לאיום בעייתי בפני עצמו.

דוגמא לדבריו מציג פישר מתוך הדו"ח :" מעניין להשוות בין התנגדותה של החברה להרחבת ישוב יהודי להתייחסותה להרחבת יישוב ערבי. התנגדותה של החברה להרחבת הישוב קריית-יערים (איום 83), מוסברת על ידה בנימוק ש"ההרחבה המבוקשת, ולו בהיקף קטן ביותר, מאיימת לפגוע בנוף כפרי פתוח וברצף שטחים פתוחים וטבעיים שמצפון ליישוב וממערבו, לפגוע בערכי טבע ובתי גידול ייחודיים, ולשבש את משטר הזרימה בנחלים יתלה ואילן. אולם, ההתנגדות הקשה והנמרצת להרחבת ישובים נעלמת ומתפוגגת לחלוטין כשמדובר בישוב ערבי. כך למשל, בנוגע לבקשתו של היישוב ג'אסר א-זרקא להרחיב את שטחו למספר כיוונים, מצהירה החברה כי היא "מסכימה שיש לאפשר את הרחבת היישוב מזרחה באמצעות הסטתו של כביש 2 מזרחה (עד סמוך לנחל עדה)". מסתבר שאף כי הרחבת הישוב הערבי ג'אסר-א-זרקא מוצגת מלכתחילה כ"איום" (34), הרי שהחברה מצליחה באופן מפתיע למצוא מוצא ולאפשר את הרחבת הישוב, גם כאשר זו מתרחשת על חשבון השטחים הפתוחים הסמוכים לישוב!".

כאמור, את טענותיו שטח פישר בדו"ח מרוכז משלו, ובו תיאר את הליקויים בדו"ח החברה להגנת הטבע. את הדו"ח אלטרנטיבי שלו שיגרנו לאנשי החברה להגנת הטבע לבקשת תגובה. דובר החברה השיב: "בניגוד גמור לנכתב, לא רק שהחברה להגנת הטבע אינה מתעלמת מהבנייה הבלתי חוקית במגזר הבדואי, היא מתייחסת לכך בהרחבה, באיום מספר 96, ולכן ראשית יש לדייק בעובדות ולא להציג תמונת מצב מסולפת ומעוותת".

עוד כתב הדובר כי "החברה להגנת הטבע פועלת למען שמירת ערכי טבע ונוף בכל הארץ, מהחרמון בצפון ועד אילת בדרום, ללא הבדל של דת, גזע או לאום ובכלל מבלי להתייחס לשאלה האם מדובר ביישוב יהודי או בדואי. כל אמירה על אפליה או העדפה של מגזר כזה או אחר, היא אמירה גזענית, שאין לה מקום בשיח הישראלי, ואנו דוחים אותה מכול וכול".

פישר מצידו מתייחס לתגובה כשערורייתית ומציין כי גם הוא טוען שקיים סעיף איום אחד על ההיאחזות הבדואית בקרקע וזהו אותו איום מספר 96, אך ביחס פרופורציונאלי להיקף השטח והפעילות הבלתי חוקית שמתבצעת בו אין מקום להסתפק בסעיף אחד בלבד לעומת עשרות סעיפים אחרים הנוגעים לבנייה היהודית.

את טענות החברה להגנת הטבע אודות גזענות מצידו משיב פישר לחברה עצמה, ואומר כי הגזענות היחידה נמצאת דווקא בחברה להגנת הטבע, ומדובר בגזענות כלפי הציבור היהודי.