ללכת דווקא לפסיכולוג דתי?

העדר אבחנה חדה המבדלת בין פעילות דתית אידאולוגית לפעילות מקצועית הוא מקור להרבה בלבול הן בין אנשי מקצוע וכל שכן הציבור הרחב.

ד"ר צבי מוזס , א' בניסן תשע"ג

כיפה
כיפה
צילום: פלאש 90

נושא הפסיכולוגיה היהודית הוא נושא "חם" בציבור הדתי, ורבים מחפשים מסגרת טיפולית "כשרה", ומעדיפים מטפלים הפועלים לפי פסיכולוגיה יהודית ולא לפי הלימוד וההכשרה הניתנת באוניברסיטאות ובמסגרות ההתמחות המקובלות.

על רקע תרבות צרכנית ומותגית יש סכנה שתחת כותרת אידאולוגית המתאימה למאמין  אין הסמכה מקצועית ראוייה, ולכן, לדעתי, חשוב להבחין בין פסיכותרפיה מקצועית שהיא ביסודה אוניברסלית, ובין הגות ופעילות מעשית דתית שיש לה גם השפעה טיפולית כזו או אחרת.

הפסיכולוגיה היהודית, אשר  קיימת מקדמא דנן, התעוררה בשנים האחרונות כתוצאה מביקורות לפיה האיצטלה המדעית של נייטרליות ואובייקטיביות של התיאוריה והעשייה הטיפולית של אנשי מקצוע, אינן אלא מסווה וכסות לתרבות מערבית, לעתים נוצרית ולעתים חילונית ליברלית ומתירנית. ביקורת זו, היא במידה רבה נכונה, אך לטענתי אינה מחייבת מהלך נוסף של פיתוח פסיכולוגיה יהודית אלטרנטיבית.

מאז ומתמיד תיאורטיקנים, ובמיוחד במדעי הרוח והחברה, הושפעו מהטיות תרבותיות וחברתיות, ולכן נכון לאזן את ההטייה של הנצרות והתרבות המערבית בפסיכולוגיה למה שקרוב ללבנו- היהדות. שאיבת רעיונות ממקורות יהודיים היא ברוכה ומעשירה, ופרופ' רוטנברג וד"ר כהנא הוכיחו זאת. אך חשוב להדגיש שפסיכותרפיה היא פעולה קלינית ולא אידאולוגית, וכפי כתב ד"ר ברוך כהנא מדובר בקשר עמוק בין שני בני אדם, ללא הבדל בין דתו ולאומיותו. מטרתה המרכזית היא שיפור במצבו הנפשי של האדם ושינויים באישיותו במידת האפשר כדי לשפר את תיפקודו הרגשי וההתנהגותי. לעתים עשויות להיות לכך השפעות לוואי בתחום תיקון המידות ועבודת ה', אך לא בכך עסקינן.

יהדות היא בראש ובראשונה עבודת ה' ותיקון המידות, וכל חכמינו שעסקו בפסיכולוגיה, החל בחז"ל, ראשונים ואחרונים, תורות המוסר והחסידות כוונו למטרה זו, תוך שהם מגלים תובנה פסיכולוגית עמוקה. לכן כל מי שמדבר ועוסק בפסיכולוגיה יהודית, עליו להיות בראש ובראשונה איש אמונה, הלכה ומוסר ולא פסיכולוג שקבל הכשרה בעלת מטרות אחרות. ולעומת זאת כל מי שעוסק בפסיכותרפיה עליו להיות איש מקצוע, בראש ובראשונה עם הכשרה מתאימה. ובכל זאת על מנת  ל"הרוויח" את העושר והעומק ביהדות לטובת הפסיכולוגיה ישנם לדעתי שני כיווני מחשבה ומעשה:

א. שאיבת רעיונות מהמקורות היהודים לטובת התיאוריות הפסיכולוגיות. במקרה כזה חשוב לבצע שינוי בטרמינולוגיה ובהמשגה שתעביר את הרעיון מהשפה הדתית לשפה המקצועית, וליצור המשך וקשר למסורת המקצועית המקובלת. לדוגמא, בתפיסות המקובלות בפסיכולוגיה חסר המימד הרוחני והנשמתי באדם, מה שפוגם בתפיסת האדם השלם. על מנת ל"תקן" חסר כזה דרושה עבודת המשגה תיאורטית אשר תמיר שפה דתית לשפה מקצועית.

ב. היות המטפל, אשר קבל הכשרה מקצועית מתאימה,  אדם מאמין ושומר מצוות, עשויה לסייע לעומק הערכי והרוחני של הטיפול, ולהתאמה בין המטפל והמטופל, וזה אכן הרעיון המרכזי של מכון שילה.  

 העדר אבחנה חדה המבדלת בין פעילות דתית אידאולוגית לפעילות מקצועית הוא מקור להרבה בלבול הן בין אנשי מקצוע וכל שכן הציבור הרחב, ויוצר מציאות לפיה בשם "הפסיכולוגיה היהודית" מבטיחים ועושים טיפול ללא הכשרה מתאימה. במקרה הטוב מדובר בפסיכולוגיה אלטרנטיבית או משלימה, אך  לעתים עלול להגרם  נזק למי ש"מאמין". לכן עדיף להשתמש במושג "פסיכולוגיה יהודית" בהקשר אמוני, ולא בבחינת הלכה למעשה.