נר זיכרון
נר זיכרוןצילום: פלאש 90

לפני כשלושים יום הלך לעולמו פרופ' צבי אופיר, מייסד המחלקה לכלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת אריאל.

הכרתי את צבי לראשונה בשנת 1993 כאשר התחלתי להשתתף בפעילויות חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי מיד אחרי ההצהרה על הסכמי אוסלו. צבי שהיה מבוגר ממני בדור, היה בין מייסדי חוג הפרופסורים. חברות שלנו נמשכה במסגרות שונות קרוב לעשרים שנה עד למותו הפתאומי, איש במלוא אונו  בגיל 86.

מהכרותי הקרובה בפועלו למען א"י, אישיותו של צבי נחרטה בזיכרוני הן כחייל נאמן והן כחבר הנהלה מצטיין שאת זכרו ופועלו הנני מבקש לתעד.

עלייתו לארץ ודרכו האקדמית כחלוץ בא"י

צבי נולד ב- 29/10/1926 בעיר קרנוב (יגרנדורף) בצ'כיה, בשם ארנסט גולדברגר. הוא עלה לארץ בשנת 1939 בהיותו בן 12 עם משפחתו.

צבי נכנס לעולם האקדמי בשנת 1951 עם תחילת לימודיו לתואר ראשון בכלכלה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. צבי התקדם בסולם האקדמי בקצב שאופייני לתלמיד מוכשר שייעודו הוא השתלבות באקדמיה. אחרי סיום תואר שני בכלכלה וסטטיסטיקה בשנת 1956, צבי נסע לארה"ב להמשך לימודי דוקטורט במכון הטכנולוגי המפורסם MIT בעיר בוסטון שבמדינת מסצ'וסטס. בשנת 1960 צבי סיים את הדוקטורט ב-MIT עם תזה בנושא "מחירי העברה בפירמה מבוזרת".

עם חזרתו לארץ הצטרף צבי לסגל המחלקה למינהל עסקים באוניברסיטה העברית והתמנה לתפקיד מרצה בשנת 1961. הוא קודם לתפקיד מרצה בכיר בשנת 1967 ומונה כפרופסור חבר במינהל עסקים בשנת 1977.

במהלך הקריירה שלו, צבי מילא שורה של תפקידים במינהל אקדמי, ביניהם, ראש המחלקה למינהל עסקים בין השנים 1967-1969, ראש החוג לחשבונאות באוניברסיטה העברית ויו"ר ועדת השכר של ועד ראשי האוניברסיטאות בשנת 1978.

עוד בהיותו פרופסור באוניברסיטה העברית, בשנת 1983 צבי התחיל, בהתנדבות, להעביר קורס בכלכלה במכללת יהודה ושומרון שהחלה לפעול בישוב קדומים שבשומרון. בכך, קרוב ליציאתו לפנסיה בשנת 1989, צבי התחיל לעצב לעצמו תפקיד מרכזי בהקמת המחלקה הראשונה במוסד אקדמי חדש בלב השומרון.

צבי הרחיב את הלימודים בכלכלה וחשבונאות, לתכנית אקדמית שלמה, ובשנת 1995 הקים את המחלקה לכלכלה ומינהל עסקים במכללת יהודה ושומרון באריאל וכיהן כראש המחלקה עד שנת 2002. מחלקה זו היתה הראשונה לקבל היתר לימודים מן המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) יו"ש במסגרת המכללה שהתפתחה לאוניברסיטת אריאל.

צבי המשיך להיות פעיל במסגרות אקדמיות שונות. בשבוע אחרון לפני מותו עוד עבד על שינויים בתקנון הסנט של אוניברסיטת אריאל להתאים אותו למעמדו האוניברסיטאי החדש של המוסד.

תפקידיו הציבוריים

בזכות הידע הנרחב שלו, דייקנותו בבדיקת דוחות ומסמכים, יושרו המופלג ואישיותו המיוחדת עם ראייה עניינית של כל נושא באופן נטול שיקולים אישיים, פרופ' אופיר היה אישיות מבוקשת במגוון גופים ממשלתיים וציבוריים. ברמה המקצועית והאישית צבי זכה להערכה גדולה במעגלים נרחבים במסגרות שקשורות לכלכלה ומינהל עסקים. משנת 1988 היה חבר בדירקטוריון של בנק לאומי לישראל מעל 10 שנים. לפי סיפורו של שר אוצר לשעבר, צבי היה היחיד שהיה קורא ובודק את כל הדוחות של הדירקטוריון.

צבי מילא תפקידים רבים ככיו"ר או כחבר בוועדות ממשלתיות רבות, בתחומי המשרדים: אוצר, תעשייה ומסחר, תחבורה, תקשורת, אנרגיה וחקלאות. דוגמאות של מגוון תפקידים מעידים על היקף פעילותו: חבר המועצה הלאומית לתעופה אזרחית (1962-1966); חבר הוועדה המייעצת לבנקאות בבנק ישראל (1969-1972); יו"ר ועדת מיזוגים בנציבות מס הכנסה (1970-1980); חבר בוועדת שטיינברג בנושא מיסוי בתקופת אינפלציה (1984-1985); חבר ועדת מישאלי לעניין משק המים (1992-1993); חבר ועדה ציבורית לעניין "כרית הביטחון" לקרנות הפנסיה הוותיקות (2003-2006).

פעילותו של פרופ' אופיר למען א"י

באירועים מרכזיים שהתקיימו במאבק על ארץ ישראל צבי הופיע תמיד כחייל המתייצב למילואים. אבל מעבר להשתתפותו באירועים למען ארץ ישראל כחייל, צבי היה האלוף בדרכו הענווה במיסוד וניהול של ארגונים שפעלו למען ארץ ישראל. צבי לא עשה זאת מלהט דתי אלא משקול לאומי ומניע ערכי וראיה היסטורית לאומית לטווח ארוך.

צבי פעל במסגרות רבות אבל בשלושה ארגונים הוא מילא תפקיד מרכזי הן בהקמה והן בהפעלה של הארגונים. ואלה הם, "חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי", "מרכז אריאל למחקרי מדיניות", ו"האגודה לזכות הציבור לדעת". בשלושת ארגונים אלה צבי מילא תפקידי מפתח כגזבר העמותה וניהל תקציבים גדולים באופן מדוקדק.

פעילותו במסגרת שלושה ארגונים אלה שיקפה את השקפת עולמו כי צריך לחזק את אחיזתו של עם ישראל בארצו ויש לבצע זאת בדרך אקדמית ותקשורתית.

אישיותו המיוחדת

לאור כל הנאמר לעיל המהווה רק מקצת מפעילותו האקדמית, הציבורית והלאומית, מצטיירת תמונה של אדם מוכשר ביותר, בעל כשרון רב להוציא מהכוח לפועל את יכולותיו.

בעוד שבאישיותו הנעימה צבי תמיד היה איש שלום והסתדר עם כולם מכל הקשת הפוליטית, עמדותיו המדיניות ביחס לארץ ישראל היו ללא פשרות והוא לא נמנע מלהביע אותם בפומבי, ולהילחם למענן הן בזירה האקדמית והן באירועים עממיים ובהפגנות. אירועים שהתרחשו אחרי הסכמי אוסלו והגירוש מגוש קטיף הוכיחו את צדקת דרכו.

למרות דעותיו הנחרצות צבי היה איש צנוע וענו אוהב אדם, חבר מסור ומוכן להשקיע מזמנו לעזור ולסייע לאנשים שנזקקו לחוכמתו, עצתו ועזרתו.

צבי היה איש נדיר בשילוב של ראיית הכלל וירידה לפרטים ובזכות יושרו הגינותו ונאמנותו רכש את אמונם של כל הסובבים אותו.

צבי היה גדול מהחיים ולכן החסר שניפער גדול מאוד אבל פועלו ממשיך במחלקה שהקים ובארגונים שייסד.