מצטערים, זה לא תפקידנו - פרשנות

שופטי בג"ץ חוזרים אל העידן שלפני האקטיביזם השיפוטי של אהרון ברק. דחו עתירה נגד מדיניות הבריאות שמצרה את צעדיה של הרפואה הפרטית.

יאיר שפירא , י"ג בניסן תשע"ג

טיפול רפואי. מה עם הפרטי?
טיפול רפואי. מה עם הפרטי?
פלאש 90

בשנה האחרונה אני כותב זאת שוב ושוב.

אולי כמו מי שאינו מאמין למראה עיניו, ממלמל וחוזר וממלמל, או כמו מי שעומד נפעם ושב וקורא הידד. בית המשפט העליון משנה את פניו. שופטיו הולכים בדרך חדשה-ישנה, זו שהשתבשה לפני שני עשורים ויותר, כשרוח האקטיביזם השיפוטי של השופט אהרון ברק השתלטה על אולמות בית המשפט העליון ועל חיינו.

לאחרונה בית המשפט חוזר להיות בית משפט, ומוותר על הניסיון להיות פוסק עליון בכל מחלוקת ערכית. אלו לא רק פסקי הדין, אשר מדברים בעד עצמם. גם השופטים עצמם מדברים בפירוש בפסקי הדין על שובו של בית המשפט העליון אל גבולות הגזרה שנקבעו לו בחוק.

הפעם לא מדובר בחקיקה של הכנסת החשודה בפגיעה בחירויות אזרח, ואפילו לא בסוגיה נפיצה בענייני דת ומדינה, אלא בהליך רפואי פרוזאי של בדיקת מי שפיר. על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי שנחקק לפני כ-19 שנים, חובת מימון הבדיקה היקרה (שעלותה נעה היום בין 1,500 ל-2,400 שקלים) חלה על משרד הבריאות כשמדובר בנשים הרות שגילן למעלה משלושים וחמש. נשים צעירות יותר זכאיות למימון הבדיקה על ידי קופות החולים רק אם בדיקות דם שונות גילו שהסיכון שהן נושאות עובר הלוקה בתסמונת דאון הוא גבוה יחסית (יחס של אחד ל-380 או פחות מכך). נשים הרות אחרות המעוניינות בבדיקה יכולות לעשות אותה במימון עצמי.

הבדיקה נחשבת אמנם ליעילה מאוד בזיהוי מומים שונים, אך גם נושאת בחובה סיכון גבוה יחסית לחיי העובר. לכן נשים רבות מעדיפות שהבדיקה תיעשה במסגרת פרטית, על ידי רופא מומחה שהן בחרו. מספר גופים פרטיים אפשרו את הבדיקה הפרטית, ביניהם בית החולים הפרטי אסותא. מחיר הבדיקה שם עמד על כ-4,000 שקלים, כאשר עלות הבדיקה הבסיסית נפלה על משרד הבריאות ועל קופת החולים, והתוספת שולמה על ידי הנשים הנבדקות.

לפני כשנה וחצי הוציא משרד הבריאות הנחיה, לפיה הוא ישלם על ביצוע בדיקת מי שפיר רק למוסדות רפואיים שיתחייבו בכתב לבצע את כל התהליך ללא גביית תשלום נוסף מסוג כלשהו ממטופלות המבצעות את הבדיקה. במילים אחרות, אישה הזכאית לבדיקה על חשבון המדינה אך רוצה לעשות את הבדיקה דווקא על ידי רופא פרטי באסותא, תצטרך לשלם בעצמה את כל 4,000 השקלים. ההנחיה הזו של משרד הבריאות היא המשך ישיר למדיניותו החותרת להפרדת הרפואה הפרטית מהרפואה הציבורית. מבחינת משרד הבריאות, מי שרוצה רפואה פרטית ישלם את כולה מכיסו - כל זאת בשם השוויון. לכן שירותי רפואה פרטיים (שר"פ) אפשר לקבל תמורת תוספת תשלום בבתי חולים בבעלות של ארגונים פרטיים כמו הדסה, ולא בבתי חולים ממשלתיים.

נגד ההנחיה החדשה עתרו בית החולים אסותא וכמה רופאים בכירים המבצעים בדיקת מי שפיר באופן פרטי. המוטיבציה של העותרים היא העובדה שבהעדר מימון ממשלתי חלקי, הקליינטורה הפרטית שלהם תצטמצם משמעותית. הנימוקים הם כמובן נימוקים משפטיים שונים. הנימוק העקרוני הוא שזה נהנה וזה אינו חסר. הטיפול באישה שאין ידה משגת להוסיף אלפיים שקלים משלה למימון הבדיקה אינו נפגע מכך שחברתה מקבלת שירות טוב יותר. מנגד ניצב משרד הבריאות עם שלל טיעונים. בין השאר טוענים אנשי המשרד כי כאשר אוכלוסיות חזקות יותר מקבלות שירות טוב יותר עבור תוספת תשלום, יורדת המוטיבציה של מערכת הבריאות להשתפר למען השכבות החלשות.

אפשר להסכים עם האידיאולוגיה שמוביל משרד הבריאות, ואפשר גם לראות בה אחת מהרעות החולות שמביא איתו אידיאל השוויון. שופטי בית המשפט העליון החליטו במופגן שלא להכריע במחלוקת. לאחר שדחה את הטיעונים המשפטיים של העותרים, סירב השופט יצחק עמית להכריע גם הכרעה מוסרית: "לא נדרשנו לתבונתה או לחוכמתה של ההנחיה" הוא כתב. החרתה-החזיקה אחריו השופטת מרים נאור, המשנה לנשיא והנשיאה הבאה של בית המשפט העליון, אשר הבהירה כי "את ההכרעה במחלוקת הערכית יש להשאיר בידי מי שהופקדו על כך, ואין מקום להתערבותנו". ולא נחה דעתו של השלישי מבין השופטים, נועם סולברג, שמצא גם הוא צורך להבהיר כי "נושא העתירה הוא עניין של מדיניות חברתית-כלכלית. הערכת המדיניות הזאת אינה מתפקידו של בית המשפט".

עבודה מקצועית ושקטה

שנה שלמה עברה על בכיר הפרקליטות עו"ד אלי אברבנאל בתפקיד המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים ואתם לא הרגשתם. גם אני לא. לפני מספר שבועות איחלתי לו בשיחת טלפון הצלחה בתפקיד החדש, והוא העיר בנימוס שכבר עברה כמעט שנה מאז נכנס אליו. סיפרתי לעמית המסקר גם הוא את עולם המשפט על הביזיון המקצועי, והוא ניחם אותי בנחמת שוטים. גם לו קרה המקרה הזה בדיוק. גם לו חלפה שנת כהונתו של אברבנאל כהרף עין. נזכיר רק כי באותו תפקיד כיהן עד לא מכבר שי ניצן, כיום משנה ליועץ המשפטי לממשלה. כידוע, ניצן כיכב שלא בטובתו בטור זה ובמקומות אחרים וספג ביקורת קשה, מוצדקת ופחות מוצדקת, מעיתונאים, מאנשי ציבור, ומלא מעט אזרחים שעברו תחת שרביטו. מכל מקום, להתעלם ממנו שנה שלמה היה בלתי אפשרי - ספק אם אפשר היה לשכוח מפועלו במשך שבוע.

תחילה נטיתי לייחס את העניין להבדלים שבאישיות. ניצן לוחמני יותר ורגיש פחות. אברבנאל לעומתו הצליח להעביר כהונה רגועה גם בתפקידו הרגיש הקודם, כפרקליט מחוז ירושלים. מישהו האיר את עיניי וטען כי לא האדם עשה את התפקיד, אלא הרקע שהוא בא ממנו. ניצן הגיע לתפקיד אחרי שנים רבות במחלקת הבג"צים, זו האמונה על התוויית מדיניות ציבורית, בדרך כלל מטעם ממשלת ישראל, לפעמים מטעם עצמה. מדיניות שיכולה לאהוד או לא לאהוד קבוצות אוכלוסיה מסוימות. להעדיף לפעמים אינטרסים פוליטיים, לפעמים זכויות אדם. אברבנאל מראשיתו היה פליליסט. הוא צמח במחלקה הפלילית של פרקליטות מחוז ירושלים. הרגליו המשפטיים הם לפיכך מהודקים יותר. יש ראיות או אין ראיות, זו השאלה. פתרונות קלים כמו צווים מינהליים הם נוחים פחות לבעל פרקטיקה שכזו. אכיפה הוגנת ושוויונית על סמך ראיות של ממש מתקבלת בפחות עוינות, גם כשזו מכוונת נגד אנשים שבאים מתוכנו.

השבוע נבחר אברבנאל לתפקיד חדש, בכיר יותר - המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים. אין ספק כי אברבנאל ראוי לתפקיד, וכי הוא צפוי למלא אותו באופן מוצלח. אלא שהתפקיד הרגיש של המשנה לעניינים מיוחדים, זה המזוהה עדיין עם שי ניצן וקודמתו בתפקיד טליה ששון, שוב מתפנה, ומכרז לאיושו ייצא בקרוב. בחירה לא מוצלחת יכולה לשוב ולהעכיר את מערכת היחסים בין הימין ויהודי יו"ש ובין פרקליטות המדינה.

רפלקס מותנה

ביחידת התביעות של מחוז ש"י אין חדש. שם ממשיכים ברפלקס המותנה של הגשת כתבי אישום חסרי בסיס נגד תושבים יהודים, רפלקס שגם המפלות החוזרות ונשנות בבתי המשפט לא יכולות לו. שוב מדובר בכתב אישום נגד תושבת חברון ענת כהן, הפעם באשמת תקיפה של אחת מפעילות 'מחסום ווטש', חגית בק. האחרונה הגיעה למשטרת חברון והתלוננה שכהן הפילה מידה מצלמה. מזכר של השוטר שקיבל את התלונה ציין שבדק את המצלמה ולא הבחין בשום נזק, ושהמתלוננת בעצמה טענה כי לא נפגעה בגופה ואינה זקוקה לכל טיפול רפואי.

אין עוד מחוז בארץ שבו טורחים להזמין את הנילון לחקירה לפני שסוגרים תיק מהסוג הזה. אך את מחוז ש"י לא עצר גם החוסר בראיות, ובוודאי שלא הכחשתה הגורפת של כהן. ושוב מצא את עצמו תובע משטרתי מתבזה בבית המשפט - הפעם היה זה באולמו של שופט בית משפט השלום בירושלים, דב פולוק.

בבית המשפט בק טענה כי אחרי עימות מילולי בין השתיים התכופפה כהן לעבר הגלגל הקדמי של רכב ההסעה של מחסום ווטש כשהיא מחזיקה בצרור מפתחות. על פי עדותה של בק, היא חששה שכהן עומדת לנקב את הגלגל ולכן הסתערה לעברה. זו הזדקפה, הכתה בכתפה והפילה את המצלמה.

העדים הפוטנציאליים לתקרית היו חיילי המחסום הסמוך - שאותם משטרת חברון לא טרחה לחקור, משקיפים בינלאומיים שלא נגבתה מהם עדות, ונהג ההסעות הערבי של מחסום ווטש, שהגיע למסור עדות מאוחרת שבועות לאחר האירוע. הנהג טען כי צפה במתרחש כשהוא יושב ברכב הטרנזיט הגבוה. השופט פולוק לא התעצל ויצא מבית המשפט אל טרנזיט דומה, ולא הצליח להבין איך יכול היה הנהג להבחין ממקומו בתקרית שהתרחשה בצדו השני של הרכב בין שתי הנשים בעלות הקומה הנמוכה. בתגובה טענה אז התביעה בשם הנהג כי הוא צפה במתרחש מבעד למראת הצד המותקנת על הדלת. זה סיבך את העניין עוד יותר, שכן בעדותו במשטרה סיפר הנהג כי מיקום התקרית היה בקדמת הרכב, ומראה כידוע מתקשה לשקף את מה שמתרחש מאחוריה.

סנגורה של כהן, עו"ד ודים שוב מהסנגוריה הציבורית בירושלים, לא התקשה להצביע על עוד סתירות ובעיות אמינות של העדים. אחת מהן התגלתה כאשר בק הכחישה מכול וכול דברים שפורסמו בשמה בעיתון אוסטרלי, לפיהם אמרה שהמתנחלים הם "הסוג הכי גרוע בעם היהודי" וכי הם גרועים כמו חמאס וחיזבאללה. אלא שעו"ד שוב השיג את ההקלטה של הריאיון, ובית המשפט שמע אותה אומרת את הדברים, אנגלית על גבי רשמקול.

השופט פולוק זיכה את כהן, למרות שלתובע ממחוז ש"י הייתה טענה כבדת משקל משלו לאשמתה. הוא טען בבית המשפט שהעובדה כי פעילת השמאל התלוננה על האירוע הן בתחנת חברון והן בתחנה באזור באר שבע, מחזקת את הרושם שאכן כהן עשתה לה עוול. טענה משפטית כזו טרם נשמעה עד כה, אפילו ממחלקת התביעות של מחוז ש"י.