רגע הנחיתה על אדמת ישראל
רגע הנחיתה על אדמת ישראלפלאש 90

בראיון מיוחד לקראת חג הפסח, חג החירות, מספר יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי לערוץ 7 על ימי החשיכה בצינוק הרוסי והיציאה לחירות לגן העדן של מדינת ישראל, כהגדרתו, ובתוך כך מתייחס גם ליונתן פולארד והתקווה לשחרורו הקרוב.

שרנסקי שהפך ברחבי העולם לסמל היציאה לחירות מגדיר את יום שחרורו הדרמטי והמרגש כ"יציאה בתוך יום אחד מהגיהנום לגן העדן של מדינת ישראל", אך עם זאת הוא מדגיש כי את האור הגדול שהחזיק אותו בשנות הצינוק הארוכות ובכלא הסובייטי גילה עוד קודם לכניסתו לכלא. היה זה כאשר גילה את זהותו היהודית.

"הייתי מתבולל ללא זהות. ידעתי שהמטרה שלי בחיים היא רק להסתדר ולהצליח למרות שאני יהודי, ואחרי מלחמת ששת הימים למדתי על ההיסטוריה המפוארת של העם היהודי מהאקסודוס של היציאה ממצרים ועד להקמת מדינת ישראל. פתאום אני מגלה שיש עם יהודי מפוזר בכל העולם שרוצה לעזור. שיש מדינה ששולחת את בניה הטובים לקצה העולם כדי להציל יהודים. הידיעה הזו נותנת כוח להילחם על החופש".

לנקודות האור הללו מוסיף שרנסקי ומציין את היות רעייתו אביטל שאותה לא ראה במשך 12 שנות הכלא נקודת אור נוספת שחיזקה אותו, ובנוסף עודד את רוחו הביטחון שעם ישראל לא יפסיק להילחם למענו.

על המאבק הבינלאומי לשחרור נודע לשרנסקי מפירורי מידע שליקט במהלך שנות הבידוד והצינוק הארוכות. היה זה משתי הפגישות שקיים עם אמו ועם אחיו ובהן שמע על המתרחש בחוץ, אך "את הרוב אתה לא יודע", הוא מדגיש ומזכיר את המציאות הקשה בצינוק ובבידוד, כאשר מכתבים ברובם המוחלט אינם מגיעים, ואלו שכן מגיעים מצונזרים לכל אורכם למעט ה'שלום' שבראשם וה'להתראות' בתחתיתם. עם זאת הוא קובע כי גם בימים הקשים ביותר חש ביטחון במאבק שבחוץ "מתוך ההיכרות עם הכוח ומסירות הנפש של העם היהודי".

בכל זאת, על מנת לוודא את מצבו בחן שרנסקי את שלטונות הכלא כאשר פתח בשביתות רעב וגילה שהקג"ב דואגים שלא ימות ודואגים לחייו. עובדה זו חיזקה בו את ההבנה שבחוץ מתחולל מאבק לשחרורו ודאגה לשלומו.

לאחר צאתו מהכלא סיפר שרנסקי על הימים בצינוק בהם שר בקול גדול 'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד'. כעת הוא נזכר ברגעים הללו ומספר ש"הצינוק זה מקום טוב לשיר", ומסביר גם מדוע: "הייתה לי בעיה. אנשים לא אהבו את השירה שלי... גם הגננת הייתה אומרת לי כשהייתי שר שאחכה ואשיר בסוף, אחרי כולם. כך גם בבית הספר ובמחנה הנוער. בצינוק הבנתי שכנראה זה הזמן שאליו התכוונה הגננת כשאמרה שאשיר אחר כך... ידעתי שכאן אין לי מה להפסיד. אין מקום יותר עמוק מהצינוק, והייתי שר בכל הכוח שלי 'הנה מה טוב ומה נעים'. הסוהרים היו משתגעים כי לא ידעו מה אני שר וחשבו שאולי אני קורא למרד, ואולי גם כי גם הם לא אהבו את השירה שלי...".

על יום השחרור הוא מספר כי לא רק רגע הגעתו לישראל היה המרגש אלא שני רגעים נוספים היו גם הם מרגשים לא פחות. האחד התרחש ברגע בו עבר מברלין המזרחית לזו המערבית. הוא היה לבוש אז במכנסיים רחבות מכפי מידתו וללא חגורה, וכששאל את השגריר האמריקאי היכן נקודת הגבול וזה הראה לו את הרגע בו עברו את הנקודה קפץ משמחה וברגע האחרון עלה בידו לשמור על מכנסיו שלא יפלו ברגע הדרמטי הזה... הרגע המרגש השני היה כשנלקח מברלין לפרנקפורט שם המתינה לו רעייתו אביטל וקבוצת ישראלים שנשלחו מישראל. "ראיתי אותה אחרי 12 שנה ואמרתי לה שאני מצטער שקצת איחרתי... זה היה שיא ההתרגשות. ואחר כך הגענו לנתב"ג ושם היא הציגה לי את ראש הממשלה, שר החוץ, הרב הראשי, הציגה את כל חברי הממשלה בעוד אני מחזיק בידה מפחד שאולי אתעורר ואראה שהכול היה חלום, אבל זה לא היה חלום וכך שרנו עם אלפי אנשים 'הנה מה טוב ומה נעים'".

"בכותל החלום נמשך. הגענו הביתה וגם שם החלום נמשך, וכך נכנסנו לגן העדן של מדינת ישראל", אומר שרנסקי המדגיש כי גם היום נמשך עבורו החלום ואינו מתפוגג.

בליל הסדר, הוא מספר, לצד הסיפורים על יציאת מצרים שב ועולה סיפורו האישי לבני המשפחה ולאורחים שמצטרפים לחגיגה המשפחתית.

בהמשך הדברים נשאל שרנסקי אודות האסיר שכיום מצוי כבר 28 שנים בכלא, יונתן פולארד, ולטעמו תנאיו עם 30 איש בחדר אחד, כשחלקם מוסלמים אנטישמים, חלקם עויינים מאוד, הם תנאים קשים אפילו יותר מאלה שלוט בצינוק. "אני חושב שאולי בצינוק היה לי יותר טוב מאשר לו שם", הוא אומר ומספר על המפגש שלו ושל אביטל רעייתו עם פולארד לפני כעשור.

במפגש זה נחשף לתנאי חייו הקשים של פולארד, כאשר עימו בתא טיפוסים קשים ביותר ו"הוא צריך לשמור כל הזמן על הגב שלו. יש שם רעש שלא מאפשר לו לקרוא. הוא שם אוזניות כדי שלא לשמוע כשהוא רוצה להתרכז מעט. הייתי מעדיף את הצינוק שלי כשיכולתי לשחק שח-מט עם עצמי".

עוד הוא מוסיף ומספר על מאמציו האישיים לפעול לשחרורו של פולארד מול אישים בעולם, ולהערכתו "בשנים האחרונות יש שינוי ענק בדעת הקהל, גם בארצות הברית וגם בקרב אנשי ממשל שם. יש שם הבנה שאין תקדים לעשרים ושמונה שנות כלא. אני מקווה שאולי אחרי ביקור אובמה, ביקור שבו מנהיגים ישראליים דיברו על הנושא ככזה שנמצא בראש סדר העדיפויות השחרור יתרחש".