1. שר האוצר הטרי יחסית, יאיר לפיד, עובר בימים אלו סדרת חינוך לא פשוטה. תוך זמן קצר יחסית הוא חייב ללמוד את בעיותיה העיקריות של מדינת ישראל ולקבל הכרעות בשורה ארוכה מאוד של נושאים.
לא קל להיות שר אוצר, עוד יותר לא קל להיות שר אוצר כשאין לך למעשה את הכישורים הנדרשים לכך. בישראל, בניגוד לעולם המערבי, מקובל להעמיד בראש משרד האוצר פוליטיקי מקצועי ולא כלכלן. החיסרון הוא ברור: חוסר הבנה בכלכלה עלול לגרום להחלטות שגויות. אולם לשיטה ישנו גם יתרון. פוליטיקאי מקצועי יודע איך לנווט את ההחלטות בשדה הפוליטי, אלו החלטות ניתן לקבל ואלו החלטות נדונות לכישלון מראש, ויכול להוות גב פוליטי לאנשי המקצוע במשרדו. השר לפיד איננו אף אחד מהשניים. הוא לא שר אוצר מקצועי כפי שמקובל במערב ואף איננו שר עם רקורד פוליטי עשיר כפי שמקובל בישראל.
2. במשרד האוצר היו מי שראו בכניסתו של לפיד למשרד דווקא הזדמנות. התבטאויותיו של לפיד מהימים האחרונים מגלות שבכירי האוצר החליטו פשוט לעשות לו "בית ספר".
בערב החג פרסם לפיד הודעה, לפיה בנוסף לתמונת האוברדראפט הקשה העולה מנתוני התקציב, הוא מודאג משיעורי ההשתתפות הנמוכים של החרדים והערבים בשוק העבודה. נתונים אלה מקשים מאוד על הכלכלה הישראלית ויש לטפל באופן מיידי בצירוף אוכלוסיות אלה לשוק העבודה.
לפיד הוסיף: "עדיין לא התקבלו החלטות מפורטות לגבי הצעדים הכלכליים הנדרשים. לאחר שאסיים את הדיונים עם ראשי האוצר ועם ראש הממשלה אפנה לציבור הישראלי ואציג בפניו את מצב המשק לאשורו ואת ההכרעות הנדרשות על מנת להחזירו לדרך הנכונה".
נדמה שבאוצר יש מי שמנסים להעביר על גבו של לפיד את כל ההחלטות שלא הצליחו להעביר בתקופתו של שטייניץ, הפוליטיקאי שלא נתן לאנשי המקצוע לעשות כחפצם.
3. אולם, כפי שלפיד אולי יודע אולם עדיין מעולם לא חווה אישית, יש עוד מישהו שמחכה בפינה לרגע בו יוכל לעשות לו "בית ספר". זהו לא אחר מאשר יו"ר ההסתדרות, עופר עיני. עיני, אשר צבר לאורך השנים רקורקד של יו"ר הסתדרות נוח יחסית למעסיקים ולממשלה והוריד באופן ניכר את רמת סכסוכי העבודה במשק, איננו פראייר כפי שנדמה. הוא פשוט נפל על תקופה נוחה באופן יחסי. אם שר האוצר לפיד ובכירי משרדו ינסו לפגוע בציפורי נפשו של עיני, ההישגים שהשיג עבור אוכלוסיית העובדים המאורגנים בישראל, הם עלולים לגלות יו"ר הסתדרות לוחמני במיוחד.
לפיד יזדקק אז למלוא כישורי המו"מ של מקורביו, ובראשם מי שניהל עבורו את המו"מ הקואליציוני, הלל קוברינסקי, על מנת לעמוד אל מול החומה הבצורה של עיני והוועדים הגדולים. מי שכבר למד על בשרו כמה יכולים להיות קשים הקרבות הללו הוא ראש הממשלה נתניהו, אשר עמד בעימות חריף שכזה בשנת 2003 מול יו"ר ההסתדרות דאז, עמיר פרץ. אולם, נדמה שנתניהו של 2013 לא מתכוון ללכלך את ידיו במלחמות שכאלו והבמה תהיה הפעם כולה של לפיד, אשר יאלץ להתמודד ולהראות את כוחו בזירה שהיתה עד לאחרונה זרה לו לחלוטין.