נער
נערפלאש 90

בתחילת הקיץ שעבר הלך לעולמו סטיבן קובי (Covey) -  אחד מגדולי המנטורים שהעולם הכיר.

קובי נפטר בגיל 80 לאחר שנאבק בסיבוך מוחי שנגרם כתוצאה מתאונת אופניים קשה. את סטיבן פגשתי לראשונה דרך ספרו החשוב "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" שנמכר ברחבי העולם בלמעלה מ-15 מיליון עותקים. הספר, רובו ככולו, אינו עוסק בתוכן ובאידיאלים קדושים, אך בהחלט יש בו כלים ועזרים מוכחים להגשמתם. זהו ספר אוניברסאלי המתאים לכל אדם ולכל נושא בחיים. לאחר עשרות שנים של מחקר, מצא קובי 7 הרגלים שיכולים לקחת כל אחת ואחד מאיתנו לרמות בלתי נתפסות של אפקטיביות, אם רק נתמיד להטמיע אותם בחיינו.

אחד ההרגלים נוגע בעניין של מה שמכונה בטעות "ניהול זמן". למה טעות? – כי הזמן הוא נתון ואיננו מנהלים אותו. לכל היותר אנו מנסים לנהל את עצמנו במסגרת הזמן. קובי מצא שיש בחיים שתי קטגוריות: "חשוב" ו"דחוף". הדברים החשובים הם אותם דברים שיקדמו אותנו להגשמת ערכינו. הדברים הדחופים הם הדברים שחייבים להיעשות ממש עכשיו ללא כל דחייה. קובי מצא שכל משימה בחיינו שייכת בהכרח לאחד מארבעה רבעים: חשוב ודחוף, חשוב ולא דחוף, לא חשוב ולא דחוף, דחוף ולא חשוב.

נשמור את ההרחבה בעניין למאמר אחר, אך רק נצביע כאן על העובדה המוכחת, שכדי להגיע לאפקטיביות גבוהה ביותר עלינו לרכז את מרבית ענייני חיינו בתחומו של הרביע השני הנקרא "חשוב ולא דחוף". זהו הרביע שמאפשר לנו התפתחות וצמיחה, עוזר לנו לטפל בענייננו לפני הדד-ליין המלחיץ. זהו הרביע שאם נשקיע בו הרבה, נצליח להגשים הרבה יותר טוב את הדברים החשובים לנו באמת בחיים. אם לא נשקיע ברביע הזה, חיינו יהיו נתונים לחסדי אחרים – אנשים ואירועים – שיכתיבו לנו את לוח הזמנים שלנו-שלהם. ברור שלא כל דבר ניתן לתכנן ותמיד יש בלתמי"ם בחיים (לא רק בצבא...), אך מסתבר שחלקת האלוקים שלנו לא כל כך קטנה, ויש לנו מרחב תמרון די גדול אם רק נקפיד להיות בהאזנה לעצמנו ולסביבה.

לדוגמא, חגיגית בר המצוה של הבן שלכם לא נפלה עליכם משום מקום. ידעתם עליה לפחות מהלידה ואולי כבר מסקירת המערכות, בעודכם נרגשים מול המוניטור. אך אם תחכו עם התכנון וההתארגנות לחודש האחרון כנראה שהחלופות לא תהיינה רבות ובכל מקרה תילחמו בשעון העצר שידיר שינה מעיניכם. עם תוכנן מוקדם תוכלו להבטיח לעצמכם שחגיגת בר המצוה שלכם תהיה קרובה הרבה יותר למה שאתם רוצים ממנה. אך הפנצ'ר בגלגל הקדמי לא היה בכלל בתכנון שלכם. להיפך, הוא תקע אתכם לחצי שעה מיותרת שהכניסה אתכם עמוק לפקקים של חול המועד בדרך לצפון. בהנחה שאינכם מחפשים לנסוע על מסמרים בכביש, לא הייתה לכם יכולת השפעה על מזג האוויר בגלגל.

ושוב אנחנו "אחרי החגים" ומשימות רבות לפנינו בבית, במשפחה ובעבודה. להלן כמה דברים שכדאי לכולנו, הורים ומורים, לחשוב עליהם כבר עכשיו. למרות שחלק מדברנו נוגעים לכלל תלמידי בתי הספר, נשתדל לשים את הדגש על בנינו שבישיבות התיכוניות או אלו שבדרך אליהם. יש לכולנו, הורים, מחנכים ומורים מקצועיים, הזדמנות נהדרת להכניס את ענייננו החשובים לרביע התכנון והצמיחה – הוא הרביע של ה"חשוב ולא דחוף".

1. נכנסנו לפני כמה ימים לישורת האחרונה של שנת הלימודים של שנת הלימודים, וחופשת הקיץ כבר נראית באופק הקרוב. אמרו חכמנו "הכל הולך אחר החיתום" ונוסיף אנו שהדבר אמור גם כלפי שנת הלימודים של ילדינו. אם לא עשינו זאת עדיין, זהו זמן מצוין להיכנס לעובי הקורה בכל מה שקשור למצב הלימודי שלהם. מעכשיו נקבל על עצמנו לשים יותר לב לנעשה עם הילד בישיבה או בחטיבה, נתעניין בסדר יומו ובמצבו החברתי, ולא פחות מזה גם בלוח המבחנים (אם אין לכם, בקשו מהנהלת התיכון!), במטלות השונות לכיתה ולבית ואף נגביר במידת האפשר את הקשר עם הר"מ. נקבע חברותא עם הבן אפילו ל- 5 דקות ביום אם לא הייתה לנו כזו עד עכשיו. אינו דומה מי שמסיים את שנת הלימודים מתוך עמל ושקידה בקודש ובחול, למי שמתחיל כבר עכשיו את חופשת הקיץ. ואם מדובר על ילדי ח' – פרחי הישיבות התיכוניות – שמקומם כבר מובטח לשנה הבאה וסכנת הרפיון והאופוריה ממשית, נשב לפגישה בשש עיניים, אבא אימא ובן, ונבהיר כהורים את ציפיותינו הכנות ממנו לתקופה זו מתוך אמון ותחושת מסוגלות גבוהים שניטע בו.

2.  אם אתם מחנכים בכיתות ח' ומעלה, אתם ודאי מרגישים כבר פה ושם בחלל הכיתה את סוף השנה. ישנה אמירה מפורסמת בישיבות התיכוניות ש"אחרי פסח זה כבר סוף שנה". מה פתאום? – כן פתאום! חגי אייר, שבועות ואחת שתיים לבגרויות וזהו. דווקא עכשיו זו הזדמנות מצוינת לשמן את גלגלי מערכת השיחות האישיות, שכידוע הן עיקר החינוך, כדי להספיק לשוחח לפחות פעם אחת בארבע עיניים עם כל תלמיד בכיתה. בשיחה האישית, נתבונן במצבו הלימודי, נציב מטרות לחודשיים הקרובים ונציע לתלמיד את עזרתנו במעקב ודרבון. ניקח בחשבון שזו כנראה שיחת הנפש האחרונה שלנו עם כל אחד מהם לשנת לימודים זו. זו יכולה להיות הזדמנות טובה לסיים מתיחות עם תלמיד, שלא הלך לנו איתו במשך השנה והיו דברים מעולם.

3. אם אתם מורים מקצועיים, זה הזמן להכין רשימה של תלמידים שנמצאים בפיגור לימודי. ואם כבר יש לכם כזו, זה הזמן לשתף את ההנהלה והמחנכים ולא פחות מזה את ההורים. הם וודאי יודו לכם על כך שהארתם את עיניהם.  יש למצות כל כיוון שיקדם את אותם תלמידים אל יישור קו לימודי עם תכני ההוראה וחבריהם לכיתה. למשל, בניית "זוגות ברזל" של תלמידים מצטיינים הצמודים לחבריהם עד לשיפור הישגיהם. מורים רבים מתלבטים בשאלה האם להתחיל חומרים חדשים כדי להספיק עוד משהו וכדי שיהיה מעניין או לערוך סדרת חזרות על הנלמד במשך השנה. כמובן, שיש לחשוב על טובת הכיתה וצרכיה ואז להתאים את הלמידה לאווירת הסיום.

4. זה הזמן שלכם, ההורים, לחשוב לבדכם וכמובן עם המתבגר שלכם על כיוונים לקיץ. עדיין לא לרדת לפרטים כמובן, אך לפחות משהו כללי. למשל, עבודה. לא נרחיב במסגרת זו על חשיבות הדבר מבחינה חינוכית אך כולנו יודעים שייטב לו ולנו אם יעבוד כמה שעות ביום במקום טוב ומספק. כדאי מאד לחשוב על מקומות עבודה אפשריים ולהתקשר בהקדם כדי להבטיח את מקומו שם. זכרו! בנכם הוא מקסים וחמוד אך אינו בן יחיד בשוק העבודה לנוער. ככל שתקדימו לטפל בנושא זה, כך יגדלו הסיכויים שימצא מקום עבודה שיספק אותו ואתכם מבחינת איכות המעביד, העבודה, השכר, סביבת העבודה וסגל העובדים, שכידוע לא תמיד לרוחנו.

הרבה מאיתנו לא אוהבים את התכנון והחשיבה המקדימה ומעדיפים "לזרום" עם השטח. חלקנו רואים בזה בזבוז זמן ומעדיפים להמשיך בעיסוקנו החיוביים. אך האמת היא שדווקא העצירה והתכנון מבטיחים שנעשה את החשוב לנו, לילדינו ולתלמידינו, ותמיד כדאי לזכור ש"חוסר תכנון הוא תכנון הכישלון". בברכת קיץ בריא מתוכנן ומחושב!