מהיומן של חיים קפלן
מהיומן של חיים קפלןהוצאת דביר ואונ' בן גוריון

בתקופת השואה נכתבו יומנים רבים, חלקם שרדו ונמצאו לאחריה. המפורסם בהם, מן הסתם, הוא יומנה של אנה פרנק, הילדה הולנדית שנספתה.

קריאת היומנים חושפת עבור הקורא את נוראות התקופה והאימה שחווה הכותב, ובכך למעשה משמשים היומנים כחומר תיעודי-היסטורי לחוקרי התקופה וגם לאדם הפשוט שרוצה ללמוד על מה שהתרחש.

חוקר השואה, עמוס גולדברג, בחר להתייחס ליומנים מתקופת השואה באופן אחר.

על שאלתו המהדהדת של הסופר פרימו לוי, ששאל "הזהו אדם?" בעקבות התנהגותם של החיות הנאציות, עונה גולדברג בשאלה "הזהו אדם?" על הקרבנות.

ספרו של גולדברג, "טראומה בגוף ראשון", עוסק ביומנים מתקופת השואה מנקודת מבט של אנשים שחוו טראומה בתקופת הכתיבה. גולדברג מבקש להתנתק מהתפיסה ההירואית של הקרבנות - ההתייחסות אליה אנו רגילים.

במקום להתרכז בדברים אותם הצליחו לשמר- ערכים אנושיים וחברתיים בתת תנאים, בחר להתייחס לזהות הפנימית שהתרסקה, ההתפוררות החברתית והשסעים הפנימיים.

גולדברג מציע בספרו קריאה מחודשת של היומנים, בהם נבחנת תודעת הכותבים והזהות המתערערת שלהם.

היומנים הנבחרים מציגים חיים אישיים של שתי דמויות.

אחת מהן- פרופסור באוניברסיטה בדרזדן לפני השואה שניצל מהשואה בעקבות נישואיו ל"ארית" ולאחר השואה המשיך לעבוד תחת השלטון הקומוניסטי.

למרות שלמעשה שרד את השואה ללא גטאות ומחנות, מקריאת יומנו ניתן ללמוד על הטראומה שחווה ועל כך שכל עולמו התערער, עם הפיכת הגרמנים שכה העריך, לחיות טרף מסוכנות.

היומן השני- יומנו של אדם מבוגר מוורשה שילדיו עלו לארץ ובשנת 1942 נרצח בטרבלינקה.

ביומנו ניכר כי הוא נאבק על זהותו הקודמת, כיהודי משכיל ציוני המעורה בתרבות האירופית, גם בתקופת הכיבוש הנאצי.

הספר נכתב בשילוב של דיסצפלינות היסטוריוגרפיות, ספרותיות ואנליטיות והוא אינו קל לעיכול. עם זאת, הוא מעורר למחשבה על האופן בו ניתן ללמוד מכל כתיבה בזמן השואה, דברים רבים כל כך.

מנגד, הקריאה של מה שנועד להיות מסמך אישי ובו מתעד האדם אירועים אישיים שחווה, לא נעמה לי - על אף שהוא עצמו הבריח את יומניו לצד ה"ארי" של וורשה כשחש שסופו קרב, ולכן איפשר את פרסום היומן.