למה מסתירים את דייגי הקישון?

כולנו מכירים את מאבק לוחמי השייטת שחלו עקב צלילות בקישון המזוהם. אז למה לא שומעים על דייגי הקישון שחלו ונפטרו מאותה סיבה?

שמעון כהן , ד' באייר תשע"ג

נחל הקישון
נחל הקישון
שי אגמון, באדיבות רשות ניקוז ונחלים קישון

ד"ר בן אשר

מאבקם של לוחמי השייטת שנפגעו בקישון וחלו בסרטן זכה לתהודה ציבורית נרחבת, ואולם מאבק זהה, על אותה פגיעה ממש, ממשיכים לנהל ללא אור זרקורים ותשומת לב ציבורית דייגים שגם הם חלו ורבים מהם נפטרו

על היחס המפלה לו זוכים הדייגים שנפגעו מספרת ביומן ערוץ 7 ד"ר סמדר בן אשר, אלמנתו של יואל בן אשר ז"ל מלוחמי השייטת, שנפטרו לאחר שלקו במחלה בעקבות הצלילות בנהר המזוהם.

ד"ר בן אשר מספרת על מחקר שביצעה יחד עם ביתה על הליווי התקשורתי לו זכה משפט לוחמי השייטת, ובתוך כך נחשפו להדרתם של הדייגים מהשיח הציבורי ומהיחס המשפטי לו זכו הלוחמים.

את עיקרי מחקרה שפורסם במאמרים שונים בביטאונים אקדמיים תציג בן אשר בכנס עמדו"ת שיתקיים במכללת אורות ישראל בעוד ימים אחדים.

בן אשר, פסיכולוגית, ראש התוכנית לייעוץ חינוכי במכללת קיי בבאר שבע, חברת סגל מרכז מנדל לפיתוח מנהיגות בנגב ומרצה מן החוץ באוניברסיטת בן גוריון בנגב, מציינת בראשית דבריה כי השנה מתחבר תאריך יום האבל הפרטי של משפחתה על מותו של יואל בעלה עם התאריך הכללי של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

אל פרשת המאבק המשפטי סביב הקישון התוודעה בן אשר עוד טרם התגלתה המחלה בגופו של בעלה. היא הגיעה כפסיכולוגית לאולם הדיונים כדי לנתח את יחסן של בני המשפחות שלאחר שחרור הלוחמים מצה"ל, לאחר ששבו אל שגרת חיים אזרחיים נטולי דאגה, מצאו את עצמם שוב נאבקים וחרדים לגורל בניהן.

במשך שנה וחצי נאבק בעלה יואל על חייו עד שהוכנע במאבק חסר סיכוי. לאחריו בחר כל אחד מבני המשפחה את דרכו בהתמודדות עם האבדן. הבת, אלה, בחרה בנתיב המחקר. תוך כדי שסיקרה את יחסה של העיתונות שלא איפשרה לגורמים שונים להסיר את הפרשה מעל סדר היום הציבורי, נחשפה לסוגיית הדייגים.

אלה שאלה את אמה אם ידוע לה שבין הנפגעים גם דייגים. האם השיבה בשלילה. בדיקה נוספת העלתה כי מזה 13 שנים, עד ימים אלה ממש, מתנהל משפט חרישי ושקט של עורך דין אחד מול סוללה של 34 עורכי דין, ללא גיבוי עיתונאי וללא תהודה או סימפטיה ציבורית.

לדבריה מתוך כארבעים דייגים שהחלו במאבק המשפטי נותרו מועטים. כשלושים מהם נפטרו במרוצת השנים כאשר הם מוצאים את עצמם מואשמים על ידי הצד המשפטי שכנגד כאחראים על פגיעתם שלהם.

ד"ר בן אשר מחדדת את חומרת הנתונים שגילתה בתה וקובעת כי במהלך המחקר התגלתה הדרה מכוונת של הדייגים לעומת הלוחמים. מאבקם של הדייגים שמתקשים בגיוס סעד משפטי ובהצגת עמדותיהם באופן נחרץ מול התקשורת, מתקבל כמאבק על כסף, ומשום כך יש הדואגים להזיז את מאבקם הצידה, לעסוק ביפי הבלורית מהשייטת ולזנוח את מי שאינו בהגדרה הזו.

בן אשר מציינת כי גם בתצלומים העיתונאיים הבודדים שבהן כן מוזכרים הדייגים הם נראים בעליבותם ובמסכנותם לעומת התמונות מעוררות האהדה להן זוכים נפטרי השייטת.

בן אשר לא ממהרת להאשים את התקשורת באחריות לסיקור המפלה. לדבריה גם לדייגים עצמם יש אחריות לכך שכן הם הציגו את סיפורם מתוך תחושת מסכנות, מתוך 'תסמונת בוזגלו', מתוך חוסר הערכה לעצמם, ולתקשורת היה נוח לאמץ לחיקה את הנרטיב שהוצג בפניה.

בן אשר מתייחסת גם למעבר שאותו עברה בתה מהשתייכותה לקבוצת נפטרי השייטת, הקבוצה שזכתה לתמיכה וסיוע משמעותי מאנשי משרד הביטחון, לצידוד ותמיכה בקבוצת נפטרי הדייגים, הקבוצה המועלמת. לדבריה תחושת המחויבות כלפי הדייגים היא חלק מהערבות ההדדית המתחייבת מהיותנו בני עם אחד כמו גם מהדאגה לאיכות המים הזורמים בקישון ואיכות הסביבה בכלל. "זה לא מאבק מנוגד, אלא אותו עניין שקשור לכלל עם ישראל"