אמת ליעקב - הרב יעקב יוסף זצ"ל

מידת האמת הייתה הבולטת ביותר בהנהגתו התורנית של הרב יעקב יוסף זצ"ל. הרב ליאור: "האמת התורנית קובעת ולא כל מיני שיקולים צדדיים"

ניצן קידר, בשבע , ח' באייר תשע"ג

הרב יעקב יוסף
הרב יעקב יוסף
הלל מאיר

לפחות מאה אלף איש הגיעו ביום שישי שעבר, כשהשבת כבר דוחקת, ללוות בדרכו האחרונה תלמיד חכם גדול בן 66, מנהיג ציבור שענוותנותו ויושרו היו נר לרגליו.

הרב יעקב חי יוסף זצ"ל אמנם ניהל אורח חיים חרדי, אבל שימש מנהיג רוחני של רבים בציבור הדתי-לאומי, כשהוא מחדד בכל עת את המסר בשילוב של תורת ישראל לעם ישראל בארץ ישראל.


לאורך השנים סומן הרב יוסף לא פעם על ידי תומכיו כאחד מגדולי הדור, איש רוחני שהבליח פעמיים אל תוך החיים הפוליטיים, אך התנהלותו הבהירה שמקומו בבתי המדרשות ולא בבתי מחוקקים. את סדר יומו מילא בלימוד תורה, וחלק גדול ממנו הקדיש להעברת שיעורים. בנו יהונתן סיפר במהלך השבעה כי שמע את אביו אומר בעבר שהוא חייב להעביר בכל יום שיעורים, כדי להמשיך ולשנן את לימודו. שגרת יומו החלה עם הנץ החמה בכל בוקר, גם בימים הקשים ביותר של המחלה, והסתיימה אי שם במעמקי הלילה. מעבר לשיעורים הרבים שמסר, שימש הרב גם כראש ישיבת 'חזון יעקב' וכרב שכונת גבעת משה בירושלים.

בקי גם בנבכי הפוליטיקה

הרב דב ליאור, רבה של קריית ארבע, מעיד על הרב יוסף זצ"ל: "מאז שאני התוודעתי אל אישיותו, הוא הצטייר בעיניי כתלמיד חכם בעל שיעור קומה. אצלו האמת התורנית הייתה קובעת ולא כל מיני שיקולים צדדיים, והוא דבק באמת הזו, אפילו כשזה בא תוך עימות עם אביו או עם התנועה שאותה היה אמור לייצג. הוא תמיד העדיף את ההלכה, כמו שכתוב 'לא תגורו מפני איש'. אצלו זה עבד הלכה למעשה".

הרב ליאור מדבר גם על החשיבות שהייתה בעיני הרב ללימוד התורה: "המסירות שלו להעביר שיעורים, גם כשהיה חולה, הייתה עצומה. הוא היה מגיע לוותיקין במערת המכפלה, והיו ממש שומעים את דבריו בצמא. רואים שהאדם הזה היה מסור לנושא של תורה, וזה עמד אצלו מעל הכול. זו אבידה גדולה לעולם התורה כולו ולציבור הספרדי בפרט, אבידה שכל עם ישראל צריך להתאבל, שהקב"ה ירפא את השבר וישלח אנשים נוספים כמותו".

רבה של צפת, הרב שמואל אליהו, סיפר בערוץ 7 כי הרב יעקב יוסף היה "תלמיד חכם אמיתי. אדם שדבוק בקודש, בעם ישראל, בתורה, בלומדי התורה, באהבת ה'. הייתה לו ממש מסירות נפש. באתי לבקר אותו בביתו וראיתי אותו עוסק בתורה. כשנכנסתי הוא מיד התחיל לדבר איתי בלימוד. זה היה מבהיל לראות את הדבקות שלו בללמוד וללמד. גם בשבוע האחרון, כשהמצב היה קריטי, הוא לקח כדורים נגד כאבים והלך ללמד תורה".

על הקשר המיוחד שהיה לרב יוסף עם אביו, הרב מרדכי אליהו זצ"ל, סיפר: "כמה פעמים שמעתי מהרב אליהו דברי הערכה גדולים עליו. הוא העריך את התורה שלו וכיבד אותו. כשאבא היה חולה, הרב יעקב היה מארגן תפילות וביקר את אבא כמה פעמים. היה ביניהם קשר חזק מאוד. הם גם עסקו לא מעט בסוגיות של עם ישראל וארץ ישראל, וכידוע הרב יעקב יוסף עסק רבות בעניינים אלו".

ח"כ לשעבר ד"ר מיכאל בן ארי היה ממקורבי הרב. "הוא היה ממש מדריך שלי בכל הצמתים הפוליטיים החשובים, וזה לא היה רק בעניינים אקראיים, אלא לעיתים על בסיס יומיומי בכל נושא - חוקים, ועדות וכן הלאה. התייעצתי איתו כיצד לנהוג בשאלות שעמדו על הפרק, וידעתי שיש לי כתובת שהיתרונות שלה היו לי מאוד ברורים: הוא הכיר את המערכת הפוליטית מבפנים, על כל הטיותיה, ידע בכל עניין על מה אני מדבר. זה היה מדהים לראות את הזיכרון שלו לגבי אורחות הכנסת, גם אחרי 20 שנים שלא היה חבר בה. בנוסף לכך, מדובר באיש של שלמות התורה והארץ בצורה הכי תמימה שיכולה להיות, ללא נגיעות".  

יכול להיות שהתכונות הללו דווקא היו בעוכריו במישור האישי של התקדמות בסולם התפקידים הרבני?

"כל אחד מבין שאם לא היה אצלו את העניין של שלמות הארץ, אז מזמן מעמדו הציבורי והרבני היה אחר לחלוטין. אבל הוא היה איש של הקרבה לאמת. דבר לא עניין אותו חוץ מהאמת. ידעתי שענייני שלמות הארץ והתורה חשובים אצלו ולא תלויים בתקציבים לישיבות או דברים מסוג זה".

אבל המחלה גרמה למפגשים הללו להיות נדירים יותר ויותר. בחצי השנה האחרונה נפגש בן ארי מעט מאוד עם הרב, אבל לא ויתר על התייעצות עמו בכל הכרעה חשובה. "המיוחד ברב היה שהוא תמיד קיבל כל אחד ואחד בסבר פנים יפות, תמיד עם חיוך על הפנים ונעימות שאין כדוגמתה. גם כשהיה צריך להעביר ביקורת, זה היה כמו אבא טוב".

גם ד"ר בן ארי, שהרבה להשתתף בשיעוריו של הרב, זוכר חוויות מלימוד התורה האינטנסיבי והבלתי פוסק שלו: "לא היה דבר שהוא אהב יותר מללמוד וללמד תורה. זיכוי הרבים תמיד היה לנגד עיניו. בשושן פורים באתי לומר לו חג שמח יחד עם ילדיי. נכנסנו לחדר הלימוד שלו, הוא קיבל אותנו בחיוך עם מגדנות על השולחן, אבל המשנה ברורה הייתה פתוחה על השולחן והרב למד איתנו את הלכות פסח, לפחות שני סימנים".

בן ארי מוסיף כי "הרב היה בקי בכל נושא שגם משיק להלכה, גם בנושאי חול, ואתה תוהה מתי הוא הספיק ללמוד את כל זה. אני חושב שבציבור לא כל כך הכירו את דמותו, כי אחד הדברים שאפיינו אותו היה הענווה והפשטות".

ממלא את מקום אביו

גם ידענותו של הרב בכל תחום הייתה נדירה. בעיני רבים הוא נחשב כבן הדומה ביותר לאביו, כבור סוד שאינו מאבד טיפה. אביו, הרב עובדיה יוסף, סיפר עליו במהלך ימי השבעה: "לפני כארבעים שנה לא היה מי שימלא את מקומי בשיעור. הוא היה בן 24, קראתי ואמרתי לו שיעביר שיעור במקומי. אמרתי לציבור שיבוא מגיד שיעור אחר. אם ימצא חן בעיניכם ויהיה הגון בעיניכם - תגידו כן, וכך היה. הם השתגעו - הכול הוא העביר בעל פה בלי ספר".

לאחר היוודע דבר מחלתו, חלה התקרבות מחודשת בין הרב יעקב יוסף לאביו. הרקע לנתק היה הוראת האב לחברי הכנסת של ש"ס להימנע בהצבעה על הסכם אוסלו, בעוד בנו התנגד לו בצורה חריפה, ואף נטל חלק במחאות שונות שהתקיימו באותה עת. הרב הזיל דמעות רבות על בנו מאז היוודע דבר המחלה, קירב אותו אליו ואף אמר למקורביו שהעתיר רבות לרחמי שמיים עבור בנו, אך לצערו תפילתו לא נתקבלה. בשבועות האחרונים שלפני פטירת הרב יעקב יוסף, ביקש אביו מציבור שומעיו להרבות בתפילה ובתחנונים לרפואת בנו.

בן ארי מדגיש גם הוא את הדמיון לרב עובדיה יוסף: "בהרבה דברים הוא היה ממש ממלא מקום אבותיו. ביכולת שלו לשבת בשיעור, והייתי בהרבה כאלו, הספר פתוח לפניו, והוא קורא בלי להסתכל בספר, זה ממש הזכיר את אביו. הייתי איתו פעם בקבר יוסף הצדיק. הוא עמד בחוץ, טפטף גשם, והגיעו שני רבנים ושאלו אותו שאלה עמוקה מאוד בהלכה. חשבתי שהוא ייקח את הזמן כדי לעיין ולבדוק, אבל הוא החל באופן מיידי לסדר את הדברים, לבאר אותם לעומק, והכול כמשיח לפי תומו ולא כדי להראות את ידענותו".

מה שעוד אפיין לדעת בן ארי את דמות הרב הוא העממיות. "כל אחד הרגיש שהוא יכול לגשת אליו. הוא נתן שיעורים לפשוטי עם. הייתה לו סבלנות אדירה לכל שאלה, גם אם לא הייתה ממין העניין. הוא היה נותן לכל אחד הרגשה כאילו הוא העולם כולו ושהשאלה שלו היא הכי חשובה בעולם", מסכם בן ארי, ומצר על כך שציבור גדול "פספס" את הרב: "לא ידעו לתת לרב יעקב יוסף בחייו את המקום שהיה צריך לתת לו בציבור הלאומי. אמנם הוא היה חרדי בתפיסותיו בענייני היום יום, אבל לאומי בענייני ארץ ישראל. אם היה אדם שהרב ידע שהוא יכול לסייע ללומדי תורה אבל תומך בחלוקת הארץ, הוא לא היה מוכן להיעזר בו".

בהלווייתו של הרב יעקב יוסף הקריא המקובל הרב יעקב עדס שני סעיפים לבקשת המנוח טרם פטירתו. הראשון היה דגש על חומרת האיסור לשלוח בנות לשירות לאומי, וזאת חרף הקרבה של הציבור הדתי-לאומי לרב. הסעיף השני היה האיסור לערב את מערכת המשפט הישראלית בנושא האפליה כלפי הבנות הספרדיות, כפי שהיה בפרשת עמנואל. אז הציב עצמו הרב יעקב יוסף בחזית המאבק וגיבה את העתירה נגד אפליית הבנות הספרדיות במוסדות החינוך החרדיים בעמנואל. גם בפרשה זו היה בודד במערכה ולא זכה לגיבוי, ולבסוף אף הסיר את תמיכתו הציבורית מהמאבק, שהגיע לבית המשפט. גם לפני פטירתו וגם בצוואתו ביקש הרב מחילה מאותם הורים שישבו בכלא בשל סירובם למלא אחר הוראות בית המשפט.

בנו, יהונתן יוסף, היטיב לסכם את דמות אביו במשפט אחד במהלך ההלוויה. בשל קוצר הזמן לא נישאו הספדים, אבל המשפט הקצר של הבן היה ממצה: "כל מי שרוצה ללכת בדרך של אבא שלנו, צריך ללכת על פי האמת שלו: תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל היו נר לרגליו ואור לנתיבתו".

יהונתן הוסיף ואמר השבוע ל'בשבע' כי אביו גידל דור ישרים וכל צאצאיו הולכים בדרכיו ובדרך התורה, "בדיוק כפי שקיווה כל השנים". 

צילומים: פלאש 90