"הגעגועים אף פעם לא נגמרים"

ברומן אישי מאוד, מתאר חתן פרס ישראל, אהרון אפלפלד, את חייו טרום מלחמת העולם השניה והשואה.

ישי קרוב , י"ג באייר תשע"ג

אבי ואמי
אבי ואמי
הוצאת כנרת זמורה ביתן

אבי ואמי
אהרן אפלפלד
כנרת זמורה ביתן, 269 עמ'.

כששואלים את אהרון אפלפלד, חתן פרס ישראל והסופר המוערך, אם בכתיבה על השואה הוא חוזר אל מקומות ילדותו, הוא צריך לתקן. לדבריו, הוא לא צריך לחזור, הוא נמצא שם תמיד.

חכמת הסיפור של אפלפלד, שכותב על השואה מבלי לתאר את אימותיה מפורשות אלא תמיד "מסביב", מתגלה בספרו החדש "אבי ואימי" בהוצאת כנרת זמורה ביתן.

הוא בוחר לקחת איתו את הקורא אל התקופה שלפני פרוץ המלחמה. המיקום: הרי הקרפטים. האירוע: חודש נופש עם ההורים.

אחרי החודש הזה, בו פרצה המלחמה, כבר ידע הילד אהרן כי חייו לא ישובו להיות כשהיו, והוא חרט בליבו את החודש הזה.

יש פה שילוב: רומן של תקופה יחד עם רומן של אמן, ובזה הוא מזכיר את הרומנים האירופיים הגדולים. בעיני ילד מתאר אפלפלד את פלאי הטבע ואת היחסים בין בני האדם, יחד עם חיבור לזמן ולמקום בו הוא נמצא.

הוא מתאר את אביו הרציונליסט והחילוני ואת האם האינטואיטיבית והמתרפקת על ניגוני בית אביה, אף ששניהם מצטיירים כאנשים משכילים ורגישים.

הילד המספר רואה את העיוות והרשע בעולם אך גם את האהבה והחמלה – והכל רגע לפני שמלחמת העולם השניה מוחקת את כל עולמו המוכר והידוע.

יחד עם הסיפור על משפחתו הפרטית, הוא חושף בפנינו גם עולם רחב יותר: מצוקותיו ומבוכותיו של היהודי המודרני באירופה, בתחילת המאה העשרים, והכל בשפה קולחת, צלולה וברורה.