היופרדו הילדים?

זהו סיפור טראגי של דורית (שם בדוי), ישראלית שנסעה לפני עשור ללימודים בהולנד, שבמהלכם התאהבה באדווין (שם בדוי) מקומי המבוגר ממנה בעשר שנים.

לדבריה, מה שהחל כסיפור אהבה סוער הפך עד מהרה למסכת התעללות קשה – אך סופה בלידתם של שני ילדים. היום (חמישי) ב- 10:00 תעמוד דורית בפני הרגע הגורלי ב-29 שנותיה – בית המשפט העליון יידרש לשאלה: לחתוך בבשר החי ולהפריד בין שני ילדיה הרכים, כאשר הבכור יישלח להולנד לאביו והצעיר יישאר עם האם בישראל או שמא יישארו שניהם עם אימם בישראל.

לפני ארבע שנים נולד הבן הבכור, אדווין הגם שלא היה נשוי לדורית הכיר ברך הנולד ורשם אותו במשרד הפנים ההולנדי כבנו. משנולד הבכור, לטענת דורית, החלה התעללות נפשית שכללה נעילתה בבית, השארתה ללא כסף, ניתוק החשמל שברכב ועוד. משכך, נסעה לישראל אך עד מהרה שבה להולנד נוכח חיזוריו של אדוויון שהבטיח כי ישתנה. היחסים המשיכו במדרון חלקלק, אך שוב נכנסה דורית להריון.

אדווין, כך מספרת דורית, המשיך ביחסו המשפיל כלפיה והיא שוב חזרה לישראל. אולם באותה כרוניקה כואבת אך מוכרת, נעתרה לחיזוריו ושבה להולנד. הבן הצעיר נולד, אך הפעם מסיבות שאינן ברורות לא הכיר בו אדווין רשמית כבנו.  ההתעללות נמשכה וגלשה לכלל אלימות פיזית, דורית נשברה ופנתה למשטרה והחלה להתגלגל ממקלט זה למקלט אחר בהולנד. האיש המשיך להטרידה, ובאותה מתכונת כבעבר החליטה לשוב לישראל.

משהגיעה ארצה, החלה בתהליך שיקומי וקיבלה החלטה להמשיך בחייה. חצי שנה עברה על מי מנוחות, ודורית חשבה שהגיעה סוף וקץ לצרותיה אך לא ידעה שהן בעצם רק התחילו. האב הגיש תובענה כנגדה בעוון חטיפת ילדים לפי אמנת האג. הסיפור שהתגלגל לפתחו של בית המשפט המחוזי בישראל הציב אותה בפני משפט שלמה והיא זו שנתבקשה להכריע – להפריד בין האחים, להחזיר את הבכור הרשום כבנו של אדווין להולנד ואילו את הצעיר שאינו מוכר כבנו של ההולנדי להשאיר אצלה או לחלופין להיפרד משני ילדיה.

לפני שלושה שבועות, פנתה דורית לח"כ יוני שטבון (הבית היהודי) שנרתם לסייע לה, "טובת הילדים עומדת כמגדלור", אמר שטבון. במסגרת זו, נפגש ח"כ שטבון עם שגריר הולנד בישראל וניסה לקדם את העניין בערוץ הדיפלומטי. כמו כן, יזם דיון בכנסת שאמור היה להתקיים אתמול בוועדה לשלום הילד אלא שלבקשת היועץ המשפטי לכנסת נדחה עד לאחר המשפט. ח"כ יוני שטבון: "האינטרס הציבורי שלנו שהשכל ישר והצדק הם שיקבעו את המציאות ולא פלפולים מלומדים של אמנות, הסכמים וחוזים. טובת הילדים ושלומם הפיזי והנפשי חייב לעמוד מעל לכל, זו חובתנו כחברה וזו אחריותנו כמדינה".