מי הכריע את הלחימה על ירושלים?

על השאלה שבכותרת נוהגים רבים להשיב 'הצנחנים' ולהיזכר בגבעת התחמושת, אבל מה עם השריון והמטוסים שבלמו שליטה ירדנית על העיר?

שמעון כהן , כ"ו באייר תשע"ג

החיילים בשער האריות במלחמת ששת הימים
החיילים בשער האריות במלחמת ששת הימים
לע"מ

האם נמחק ממורשת הקרבות על ירושלים חלקן של יחידות שריון וחיל האוויר שלמעשה היו הן המכריעות בקרבות והובילו לניצחון הגדול של ששת הימים בעיר? לטעמו של ההיסטוריון הצבאי אריה יצחקי התשובה היא בהחלט כן.

לדבריו לאחר שבמשך עשרות שנים הוא מנסה לעשות צדק היסטורי ולהעלות על סדר היום הציבורי ישראלי את גודל תרומתם ללא הצלחה, כעת הוא עושה זאת כאן, ביומן ערוץ 7. "הקרב על התודעה", מכנה זאת יצחקי ומפרט כי הקרב ההיסטורי הוא בשאלה מי היה הכוח המכריע של הקרבות.

על האופן בו הגיע למידע שברובו היה חסוי במשך עשרות שנים כבר מיד לאחר המלחמה הוא מספר כיצד כחודש לאחר המלחמה החל תחקיר המלחמה. הוא עצמו שירת באגף ההדרכה במטכ"ל וכחלק מהתחקירים הוקמה מחלקת תורת לחימה שבה שירתו 12 קצינים כשעל יצחקי עצמו הוטלה המשימה לרכז את פעילות הצוות.

במקביל לפעילות המחקר התקיימו סיורי מפקדים ביוזמת ענף היסטוריה באתרי הקרבות, ובמהלך הסיורים התקיימו גם דיונים מסכמים. "המשימה שהוטלה עלי הייתה לכתוב את הסיכום הראשוני של הלחימה בירושלים. את המשימה קיבלתי מאלוף משנה מוסא פלד ז"ל שהיה אז ראש מחלקת תורת הלחימה באגף ההדרכה במטכ"ל".

"התכנסנו כמה שבועות לאחר הלחימה במפקדת פיקוד המרכז", מספר יצחקי על הישיבה שהובילה אותו ואחרים אל ההיכרות עם הקרב על התודעה. משתתפי האירוע סיירו באתרי הקרבות. בשעות הצהרים סיירו בעקבות חטיבת ירושלים ולאחר מכן הובלו בידי מוטה גור וקציניו דרך גבעת התחמושת ומסלול הלחימה המוביל עד הכותל. בשעת ערב התכנסו לארוחת ערב במלון אמבסדור ששימש אז כמפקדת צה"ל.

בשעה שבע וחצי בערב התקיימה ישיבת הסיכום. בשורה הראשונה מול הבימה ישבו האלוף עוזי נרקיס, קצין האג"ם הפיקודי אריק רגב ז"ל, קציני מטה ומח"טים. בשורה השנייה, מספר יצחקי, ישבו מוסא פלד, אברהם איילון והוא עצמו. "ראשון הדוברים היה מח"ט ירושלים, לייזר אמיתי, איש צנוע, לא אשף הדיבור שמדבר לאט בקושי. הוא דיבר 7-8 דקות. אחריו דיבר אורי בן ארי שהוא אדם מרשים מאוד, מלך המסתערים אבל יקה שלא ידע לדבר טוב. דיבר 10 או 11 דקות, ואז עלה מוטה גור, איש דברים, מומחה ליחסי ציבור שדיבר במשך שעה שלמה וסיפר כל פרט, ואז אני שומע את בן ארי אומר ללייזר 'לייזרק'ה, הפסדנו את הקרב על ירושלים...', והוא צדק. מוטה גור עשה להם בית ספר ליחסי ציבור, ומאז כולם מכירים את סיפורה של חטיבה 55 והצנחנים, הר הבית בידינו וכו' וכל השאר נראה בציבור כשולי ולא רציני. יש בכך עוול כלפי מי שבאמת הכריע את הקרב", קובע יצחקי.

ממשיך יצחקי ומספר כי כחודשיים לאחר מכן השלים את עבודת המחקר של הקרבות והגיש אותה כשבה מצוין שעם כל הכבוד למאבקים ההרואיים של לוחמי הצנחנים הרי כל אלה היו מאמץ משני, והלחימה המכריעה התרחשה במקום אחר, בשטח החיוני של במת ההר, תל אל פול, שועפת וגבעת המבתר, קרבות שנעשו על ידי לוחמי השריון וטייסת צה"ל שפעלה במקום.

לדבריו התגובות החריפות לא איחרו לבוא מכיוונו של מוטה גור שחשש שהמשך הפצת הדברים שמציג יצחקי יביא להעלמתו מעל בימת ההיסטוריה כמשחרר ירושלים. כחלק מהמאבק הוציא גור את הספרים 'שער האריות' שחולק כשי לכל קציני הקבע של צה"ל, ובשנת 74' את הספר 'הר הבית בידינו' המתאר את הקרבות מנקודת מבטו של מוטה גור עצמו. היה זה כאשר כבר כיהן כרמטכ"ל, "בקיצור מוטה גור ניצח בקרב על התודעה", קובע יצחקי בפסקנות.

כשהוא נשאל מי ראוי היה לקבל את הכבוד על הכרעת הקרבות מציין יצחקי שתי יחידות – שריון וחיל האוויר שהכריעו את הקרבות בצפונה של ירושלים. הוא מזכיר את הפקודה הראשונית של הקרבות – כיבוש השטח החיוני שכן מי שיהיה בנקודות שולטות אלה – תל אל פול, שועפת, גבעת המבתר וכו' - יוכל לתקוף לכיוון רמאללה כמו גם לכיוון יריחו, להיכנס בקלות יחסית לירושלים ולרדת משם לכיוון לטרון.

יצחקי ממשיך ומספר על המפקד הירדני שהורה לאנשיו לעלות לירושלים ולשם כך יצאו למשימה גדוד טנקי פטון M48, הטובים בהרבה מטנקי השרמן הישראליים, כך גם גדוד חרמ"ש הנע על זלדות וגדוד של תותחים מתנייעים. כוח זה לו היה מצליח לבצע את משימתו ומגיע לירושלים לא היה מאפשר כל פעולה צה"לית בירושלים.

כדי לבלום את תנועת הירדנים לנקודה זו הבקיעה חטיבת השריון 10 אל תל אל פול כשבמקביל הוא זקוק לסיוע של חיל האוויר, אלא שחיל האוויר היה עסוק באותו יום בתקיפת שדות התעופה של האויב. אלוף הפיקוד וקצין האג"מ שלו לחצו כדי שתוקצה טייסת למשימה זו ותבלום את התנועה הירדנית, וכדי להמשיך את הלחץ הושאר אריק רגב ש"בכל 10-15 דקות, יש לי את התרשומת לכך", מציין יצחקי, שב בדרישה נחרצת להעביר כוח של טייסת למשימה זו. בשעה 11:00 נכנע מפקד חיל האוויר מוטי הוד ללחצים והורה לקציניו לארגן משהו שירגיע את רגב.

הקצינים הציעו את טייסת 147, טייסת האימונים של בית הספר לטיסה, וכשהוד טען שאינם כשירים הציעו להרכיב על מטוסי האימון כוורות של רקטות וכך יוכלו להשמיד טנקים. הוד העלה בעיה נוספת שבמטוסי פוגות אלה אין כיסא מפלט. הקצינים השיבו שהטייסים ותיקים מנוסים ובעלי יכולות להסתדר ושכנעו אותו להוציא את הטייסת ש"עשתה עבודה מדהימה והשמידה את רוב הטנקים והנגמ"שים הירדנים. הם כמעט ונמחקו מההיסטוריה אבל הם עשו זאת בצורה מרשימה. פוגה אחת נפלה והטייס הצליח לצנוח ומאוחר יותר נרצח בידי הירדנים".

7 טנקים וחיילי חרמ"ש ירדנים הצליחו להימלט ממכת הטייסים אך נתקלו בכוח הטנקים של חטיבה 10. הקרב בין הכוחות המשוריינים התנהל מבלי שמושגת הכרעה, אך בהמשך גילו כוחותינו שהטנקים הירדנים עודם מחוברים למיכלי דלק בסיפונים האחוריים. הכוחות הישראליים ירו לעבר המיכלים והבעירו את הטנקים הירדנים בזה אחר זה.

"מי שהכריע את הקרב על ירושלים זה קודם כל חטיבה 10 שכבשה את השטח החיוני בסיוע בית הספר לטיסה וטייסת הפוגות שסייעה להם", אומר יצחקי שמקפיד להדגיש בדבריו שאינו מוריד מערכם של לוחמי הצנחנים שביצעו קרב הירואי אך לטעמו לא זה שהוביל להכרעת הקרבות.

יצחקי מספר שפרסום הדברים בחוברת עורר את זעמו של מוטה גור שתהה מדוע הוא מבקש לקחת את התהילה מאנשיו הצנחנים. בתגובה יצחקי עצמו הבהיר לגור שאין בכוונתו להוריד מתהילת הצנחנים, אך עם זאת יש להותיר את הכבוד הראוי לאנשי השריון וחיל האוויר.

יצחקי מדגיש שתחקיריו ומחקריו בוצעו בעקבות עיון ולימוד של מסמכים ודו"חות רשמיים של הצבא, כמו גם ראיונות של לוחמים והאזנה לשיחות הקשר כפי שהוקלטו בזמן אמת. כל אלה כחלק בלתי נפרד מעבודת המחקר שהוטלה עליו על ידי ראשי הצבא.