עמוד ענן
עמוד ענןרויטרס

ארגון NGO מוניטור העוקב אחר ההתקפות בינלאומיות על ישראל מנתח את הדו"ח האחרון שהפיץ ארגון 'בצלם' אודות מה שמוגדר שם כהפרות זכויות האדם במהלך מבצע 'עמוד ענן'.

לטענת אנשי NGO מדו"ח 'בצלם' עצמו ניתן להבין כי הארגון מכיר בחוסר יכולתו לאמת האשמות פלסטיניות נגד ישראל.

עוד קובעים מנתחי הדו"ח כי הגינויים לצה"ל בהודעה לעיתונות שהנפיק 'בצלם' אינם מבוססים על הדו"ח המלא של הארגון.

"הטענות בהודעה לעיתונות לא עולות בקנה אחד עם הדו"ח המלא, ויוצרות תפיסה מוטעה של העניין בקרב אמצעי התקשורת", אומרים אנשי NGO ומפרטים כי "ההודעה לעיתונות קיבלה את הכותרת "נתוני 'בצלם': היקף הפגיעה באזרחים גדל משמעותית במחצית השנייה של מבצע 'עמוד ענן'". אך טענה זו אינה מוכחת בדו"ח; במקרה הטוב, טענה זו מבוססת על השערות, כפי שהארגון מודה. בנוסף, ההודעה לעיתונות אינה נוגעת בחלקים חשובים של הדו"ח".

עוד נקבע כי על פי בדיקת הדו"ח מתברר כי תוכנו משקף באופן ברור עד כמה המידע שנמצא בידי 'בצלם' הוא מוגבל. לדבריהם המידע "מבוסס בעיקר על "ראיונות עם עדי ראייה" מעזה (גם בטלפון) שלא ניתן לאמת אותן באופן עצמאי. לכן, לאחר ש'בצלם' מציג את ההאשמות העולות מהראיונות, הדו"ח מציין כי "מאחר שהצבא מסרב למסור מידע ממשי לגבי האירועים שבהם נפגעו פלסטינים שלא השתתפו בלחימה, אין ל'בצלם' אפשרות לבחון את חוקיותה של כל אחת מההתקפות שנעשו במהלך המבצע..."".

ציטוט זה המעיד על קשייו של 'בצלם' לבחון את הנתונים הוא "שינוי משמעותי בהתנהלותו של 'בצלם', והכרה במגבלות הארגון, בעיקר בהשוואה לטענות הארגון משנת 2009 בנוגע למבצע עופרת יצוקה (טענות שמוחזרו בדו"ח גולדסטון). עם זאת, וכפי שצוין לעיל, אין כל אזכור של מגבלה מתודולוגית זו בהודעה לעיתונות".

עוד מציינים ב-NGO כי "גם מרבית הדו"ח עצמו אינו מתייחס להודאה זו ('בצלם' וארגונים נוספים שלחו מספר רב של האשמות לא מבוססות בדבר פעולות לא חוקיות, ובכך הציפו את מנגנוני החקירה של צה"ל. כאשר דובר צה"ל פרסם לבסוף תגובה, 'בצלם' דחה אותה על הסף)".

עוד מצויין במסקנות בדיקת הדו"ח כי הוא כולל כמה עיוותים בסיסים של המשפט הבינלאומי, שנראה כאילו הועתקו מדו"ח גולדסטון. אלה כוללים תהליכים צבאיים של קביעת מטרות להתקפה בתגובה לפעולות טרור, המושג של צורך צבאי, והחובה להזהיר אזרחים לפני התקפה. 'בצלם' גם משתמש בהגדרה מלאכותית בניסיון להבחין בין אלו שהשתתפו לבין אלה שלא השתתפו בלחימה.

בהמשך הדברים מציגים בוחני הדו"ח מספר דוגמאות המעידות על חולשותיו של דו"ח 'בצלם'. בין השאר מופיעות הדוגמאות הבאות:

דוגמא: הדו"ח מגנה את צה"ל בטענה שנוגעת ל"פגיעה בבתיהם של בכירי חמאס", על פי 'בצלם', "בתים אלה אינם מהווים כשלעצמם מטרה לגיטימית".

עובדתית, ל'בצלם' אין שום מידע לגבי הסיבות שהובילו לפגיעה באתרים מסוימים, ולכן אין לארגון היכולת להסיק מסקנות לגבי צורך צבאי. בנוסף לכך, בתים רבים גם שימשו כמחסני נשק, ובכך הפכו למטרה צבאית באופן מובהק.

דוגמא: בנושא מתן אזהרה לאזרחים לפני תקיפה, הדו"ח מגנה את צה"ל על כך ש"בחלק מהמקרים אמנם ניתנה אזהרה כזו, אולם גם אז לא תמיד ניתנה לתושבים שהות מספיקה כדי לפנות את בתיהם וגם לאחר מתן האזהרה, לא נעשה ניסיון לוודא שהם אכן התפנו".

על פי המשפט הבינלאומי, מדינות צריכות לספק אזהרה כללית בלבד לאזרחים לתפוס מחסה, ורק כאשר ניתן במסגרת הנסיבות להזהיר אותם. היעילות של האזהרות אינה נמדדת על פי ההיענות של האזרחים אליה.

דוגמא: 'בצלם' טוען שייתכן שההרג הבלתי מכוון של אזרחים במהלך המבצע הוא הפרה של המשפט ההומניטארי הבינלאומי מכיוון ש"על הצבא חלה חובה לעשות הכל כדי להימנע מטעויות כאלה, וכאשר הן מתרחשות - יש לבחון מה גרם להן ומה ניתן לעשות כדי למנוע את הישנותן".

טענה זו מוטעית. אמת המידה במקרה זה היא "בדיקת נאותות ותום לב", המוגדרים כ"אמצעי זהירות שניתן לנקוט בהם במסגרת הנסיבות, ובהינתן המידע הזמין למפקדים ולמתכננים הצבאיים. ל'בצלם' ולארגונים אחרים כין כל מידע על כך שאמצעים אלה לא ננקטו, והראיות הזמינות דווקא מצביעות על כך שההפך הוא הנכון ושצה"ל נקט באמצעי הזהירות הנדרשים.

עוד קובעים אנשי NGO כי הדו"חות הקודמים של 'בצלם', כולל ההאשמות שפורסמו ב-2009 לאחר מבצע עופרת יצוקה, מוחקים את הקשר הטרור שהוביל לתגובה הישראלית. בדו"ח זה לשם שינוי, 'בצלם' מבקש "להצביע על הפרות, או חשד להפרות של החוק, העולים מהתנהלות שני הצדדים במהלך המבצע".