נדחה ערעורו של כותב המאמר נגד הרב וייס

שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים דחו היום את ערעורו של אליצור סגל, שתקף בחריפות את הרבצ"ר לשעבר.

ישי קרוב , כ"ה בסיון תשע"ג

הרב וייס
הרב וייס
דובר צה"ל

שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים דחו היום (שני) את ערעורו של אליצור סגל, כנגד הרשעתו בעבירה של העלבת עובד ציבור.

סגל פרסם באתר "מנהיגות יהודית" מאמר תחת הכותרת "רבצ"ר מטעם" ערב תכנית ההתנתקות פרס הרב סגל שורה של טענות כלפי הרב וייס, אותן סיכם בפסקה אחת בוטה במיוחד.

"נסכם אם כן את קווי דמותו של הרב הצבאי הראשי: מסייע לרצח - איסור סקילה, מסייע לגילוי עריות - איסור ייהרג ובל יעבור, מסייע לחילול שבת - איסור סקילה, מסייע לביטול מצוות יישוב הארץ השקולה ככל התורה כולה. די בזה ואין צורך להשלים את דמותו", נאמר במאמר.

עם זאת הקל בית המשפט על עונשו של סגל וגזר 30 יום מאסר על תנאי במקום חצי שנה שקבע בית משפט השלום. סגל חוייב גם בתשלום של 7,000 ש"ח, אשר 4,000 ש"ח מתוכם פיצוי לרב וייס, ועוד 3,000 ש"ח קנס.

האגודה לזכויות האזרח צורפה לערעור בבית המשפט במעמד של "ידיד בית משפט". בבקשה, הזהירה עו"ד לילה מרגלית מהאגודה כי הרשעתו של אדם בגין מאמר ביקורת שפרסם ברשת "מהווה עליית מדרגה מדאיגה [...] העלולה לערער את ההגנה על חופש הביטוי הפוליטי במדינת ישראל ואת זכות האזרח לבקר את התנהלותם של אנשי ציבור ללא מורא".

בפסק הדין אמנם הדגישו השופטים, כי סגל  "רשאי היה לנקוט לשון חריפה ואף בוטה" על-מנת להביע את רעיונותיו, אולם קבעו, שהוא חצה את גבול ההתבטאות הלגיטימית בכך שטען שמדיניות הרב הופכת אותו לשותף לעבירות על איסורים תורניים חמורים - האשמה, אשר הייתה עלולה, לקביעת השופטים, לפגוע באמון הציבור ברב הצבאי הראשי, עד כדי פגיעה ביכולתו לבצע את תפקידו.

לדברי עו"ד מרגלית, "דבריו של אליצור סגל אכן בוטים וחריפים, אך החופש להתבטא בצורה חריפה ובוטה כלפי אנשים הממלאים תפקידים ציבוריים נמצא בלב הזכות לחופש הביטוי, שתכליתה לאפשר לאזרחים מן השורה להשפיע על סביבתם ועל דמותה של המדינה בה הם חיים".

"אמון הציבור בשלטון במדינה דמוקרטית אינו מושתת על סתימת פיות, אלא על החלפה חופשית של דעות ומחשבות. אזרח בחברה חופשית רשאי לגבש דעה עצמאית בקשר לתפקודם של עובדי ציבור לאחר שנחשף למלוא קשת הדעות והעמדות בעניין. מה משמעות חופש הביטוי, אם אזרח אמנם רשאי לבקר את השלטון באופן חריף, אולם אסור לו לעשות כן באופן העלול לערער את אמון הציבור בתפקודם של בעלי השררה?".