משרדי הרבנות הראשית
משרדי הרבנות הראשיתפלאש 90

1. מאז נוסדה הרבנות הראשית לישראל שוררת עמימות מסויימת בנוגע למהותה וממילא בנוגע לתפקידם המרכזי של העומדים בראשה, הרבנים הראשיים לישראל.

כבר כשהוקמה, בתקופת הרב קוק זצ"ל, שימשה הרבנות בכפל תפקידים. מחד היתה גוף יציג דתי על פי משטר העדות הדתיות שהנהיג המנדט הבריטי, וככזו היא היתה בעצם גוף סטטוטורי-מדינתי בעיקרו, ומאידך שימשה כעין גוף דתי עליון לישוב היהודי בארץ. משקמה המדינה נשארה הרבנות בתפקידה השני בלבד, אולם גם מהותו של זה לא נתבררה.

הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, מי ששימש בכהונת הרב הראשי לישראל החל משנה וחצי לאחר פטירת הרב קוק זצ"ל ועד לשנת ה'תשי"ט, במשך למעלה מ-20 שנה, היה חותם על מכתביו בתואר "ראש הרבנים לישראל". מי שבאו אחריו בתפקיד זה חתמו על מכתביהם בתואר "הרב הראשי לישראל". אם תרצו הבדל זה ממצה את השאלה על מהותה של הרבנות הראשית. האם הרבנים הראשיים אמורים להיות ראש לרבני מדינת ישראל, או שמא עיקר תפקידם הוא להיות "מרא דאתרא" של תושבי מדינת ישראל.

2. פער זה פנים רבות לו. המשמעות העיקרית של הפער היא בשאלת סדר היום הנכון לרבנות הראשית. האם עיקר תפקידה הוא בפסיקת הלכה ובהדרכת הרבנים שבכל מקום ומקום, או שמא עיקר תפקידה הוא בהעמדת שירותי הדת על מכונם מבחינה אדמיניסטרטיבית והלכתית.

משמעות שניה, חשובה לא פחות, היא בשאלה את מי ראוי למנות לכהונת הרבנים הראשיים לישראל. אם ההנחה היא שתפקידו של הרב הראשי הוא להיות "ראש הרבנים" הרי שרב ראשי חייב להיות אוטוריטה, סמכות רבנית והלכתית מורמת מעם. לעומת זאת, אם מדובר במרא דאתרא של יהודי ישראל הרי שיש צורך ברב בעל כישורים מתאימים לפסוק הלכה, לאו דווקא יותר מכל רב אחר, בעל כישורים אדמיניסטרטיביים מתאימים ובעל יכולת חיבור לשכבות רחבות בציבור הישראלי.

משמעות שלישית של פער זה היא בשאלה מי אמור לבחור את הרבנים הראשיים לישראל. אם הרבנים הראשייים הם ראשי הרבנים, הרי שהאסיפה הבוחרת חייבת לכלול רק רבנים. צריכים להיות חברים בה כל רבני הערים, חלק מרבני המועצות המקומיות והאזוריות ונציגות מסויימת לרבני שכונות וראשי ישיבות.מנגד, אם מדובר בסוג של "מרא דאתרא", הרי שעצם בחירתו צריכה להתבצע ככל "מרא דאתרא" על ידי "בעלי הבתים", כלומר על ידי הציבור הרחב. ניתן בהחלט לטעון שסינון המועמדים הראויים צריך להתבצע על ידי "ועדת בחינה" של רבנים, אולם הבחירה מבין המועמדים הראויים היא עניינם של נציגי הציבור. במצב כזה יתכן שהגוף הבוחר יהיה מורכב מחברי כנסת ומראשי ערים ומועצות. 

3. כל הדיון הזה הוא במידה רבה תיאורטי, משום שבמציאות הרבנות הראשית מזמן איננה אפילו מתיימרת למלא את התפקיד של עמידה בראש הרבנים. מאז סיום כהונתם של הרבנים אברהם שפירא ומרדכי אליהו זכר צדיקים לברכה הרבנות הראשית כלל לא עסקה בניסיון להוות גוף מנחה ומכוון לרבני ישראל. למרות זאת, הגוף הבוחר המשיך להיות כזה שבו רוב רבני וגם הרכב נציגי הציבור שבו איננו מהווה נציגות יחסית של האוכלוסיה.

האנומליה הזו, שאיננה באה על פתרונה, היא זו שהביאה במידה רבה לעימות הפנימי בתוך הציבור הדתי לאומי בנושא הרבנות הראשית. מצד אחד עמד מי שהיה אולי ההזדמנות האחרונה להחזיר לרבנות את מעמדה בראש העולם הרבני (למרות שבהחלט יתכן שמדובר בחלום שאין לו אחיזה במציאות) ומצד שני עמד מי שנחשב על ידי ההנהגה הפוליטית למתאים ביותר למלא את התפקיד השני. למרות שהעימות הפנימי בציבור הדתי הוכרע במידה רבה, הרי שהעמימות התיאורטית עוד רחוקה מהכרעה ברורה וצפויה ללוות אותנו עוד שנים רבות, מה שמבטיח עוד מערכות בחירות קשות לא פחות.