לשכת התעסוקה בירושלים
לשכת התעסוקה בירושליםפלאש90

בעבר עמדה למעביד הפרטי הפררוגטיבה (הזכות) להחליט על פיטורי העובד, וכל שהיה עליו לעשות הוא להודיע לו על כך, ובתום התקופה הקבועה בחוק היו יחסי העבודה מגיעים לסיומם.

אולם, בעשורים האחרונים פסיקת בתי הדין לעבודה החילה גם על מעסיקים פרטיים את החובה, שהייתה נהוגה בשירות הציבורי, להעניק לעובד זכות לשימוע בטרם תתקבל ההחלטה בדבר פיטוריו.

להלכה, על המעביד לתת לעובד הזדמנות אמיתית לשטוח את טענותיו נגד הפיטורים, להאזין להן "בלב פתוח ובנפש חפצה", ולא מן השפה ולחוץ. על המעביד לזמן את העובד לשימוע, ובזימון עליו לפרט את העילות שבגינן נשקלים פיטוריו, תוך מתן הזדמנות לעובד להיטיב את דרכיו.

לעובד עומדת הזכות להיות מיוצג במהלך השימוע, בידי עורך דין או בידי מי שיחפוץ בו, וכן עומדת לו הזכות לטעון את טענותיו מראש ובכתב.

על המעביד להראות שההחלטה לפטר את העובד לקחה בחשבון, אל מול צורכי המעביד, גם את נסיבותיו האישיות של העובד. במקרה של מעביד שלא ינהג כך, או שיוכח באופן אחר שההחלטה על הפיטורים גמלה בלבו עוד בטרם השימוע שנערך רק כדי לצאת ידי חובה, עלול בית הדין לקבוע שהפיטורים היו שלא כדין ושהעובד זכאי לא רק לפיצויי פיטורים לפי חוק אלא גם לפיצויים נוספים. גובה הפיצויים האלה תלוי בנסיבות המקרה, ויכול לנוע ממשכורת חודשית אחת עד למשכורת שנתית.

לאחר שכבר נתקבלה ההחלטה על סיום ההעסקה, על המעביד לתת לעובד שצבר ותק של שנה לפחות הודעה מוקדמת של 30 יום. במהלך תקופה זו המעביד חייב להמשיך לתת לעובד את זכויותיו הרגילות, והעובד, כל עוד דורש זאת המעביד, חייב להתייצב לעבודה.

הכותב הוא עו"ד ממשרד שפירא כהן העוסק במשפט מסחרי ובדיני עבודה