חיילי מילואים מילואימניקים
חיילי מילואים מילואימניקיםצילום: פלאש 90

1. כן, זה קרה אתמול, שיחת טלפון קצרה ומשמחת מאוד. "זה שלמה? מדברים ממשרד הקישור, האימון שתוכנן לסוף חודש יולי בוטל".

תחושת האושר שמציפה אותך באותו רגע פשוט מדהימה. באחת נפתרו להן שורה ארוכה כל כך של בעיות. האישה תשמח, הבוס יהיה מרוצה, הילדים יזכו בעוד שבוע שפוי ונורמלי של חופש גדול בלי כל הבעיות הנגזרות מהמילואים של אבא. איזה כיף.

2. קרוב ליממה לאחר אותה שיחת טלפון תחושת השמחה לא פגה, אולם למרות זאת יש גם תהיות וחששות לא מעטים, בעיקר על רקע לקחי העבר הכואבים מאוד. אם מדובר בעצירת האימונים והתעסוקות למילואימניקים לחצי שנה או לשנה וחצי זה ודאי לא אסון גדול לצה"ל ולחיילי המילואים. גם המילואימניקים השרופים והמורעלים ביותר יצליחו להתמודד עם שנה או שנתיים ללא תעסוקה ואימון. הבעיה מתחילה כשצה"ל מתמכר לקיצוץ.

לפני קצת למעלה מעשור צה"ל עמד בפני בעיה דומה. קיצוץ תקציבי נרחב לצד עלייה חדה בדרישות הביטחון השוטף. התוצאה שהתקבלה היתה הפסקה כמעט מוחלטת של האימונים בסדיר ובמילואים. המגמה הזו נמשכה כמה וכמה שנים ויצרה מצב שבו המילואימניקים שגוייסו למלחמת לבנון השניה לא התאמנו במשך קרוב לחמש שנים ולעיתים אף יותר. מצב כזה שבו חייל מגיע לסיטואציה קרבית אחרי שנים רבות כל כך שבהן לא התאמן למשימתו היא לא דבר שצה"ל יכול להרשות לעצמו.

3. דבר נוסף שבוטל מיד עם היוודע הקיצוץ התקציבי, עוד לפני קיצוץ האימונים, היה התעסוקות המבצעיות לחיילי המילואים. אני יודע שהתעסוקות המבצעיות הן עניין שנוי במחלוקת, יש דורשים אותו לגנאי (בעיקר הנשים שבבית...) ויש דורשים אותו לשבח. יש הסבורים שתפקידו של צבא המילואים הוא אך ורק ולהתכונן למלחמה הבאה, ומבחינה זו התעסוקות מיותרות, ומנגד יש מי שחושבים שהתעסוקות נחוצות לצורך גיבוש היחידה והפיכת מקבץ האנשים חסרי הקשר האחד לשני ליחידה צבאית אחת.

אחד הדברים הבעייתיים ביותר בפלוגה או בגדוד מילואים הוא הקושי בלכידות. חייל מחרף את נפשו בשדה הקרב לא רק למען ארצו ומולדתו. בחלק ניכר של המקרים חירוף הנפש נובע בעיקר מהלכידות החברתית, מהתחושה החזקה של כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם. הלכידות הזו בנויה במידה רבה מאוד על ההיכרות הפשוטה בין החיילים. מי שנוחר במיטה מעליך במשך חודשים הוא אדם קרוב אליך מאוד. מי שנפגש איתך לימים ספורים מידי שנה ואתה אפילו לא בטוח שאתה זוכר היכן הוא גר קרוב אליך הרבה פחות.

בלי קשר לעצם שאלת התעסוקות המבצעיות, ברור לכל שחיילים שאינם נפגשים לא בתעסוקה ולא באימון, מקסימום לאימון חד יומי, אינם מכירים זה את זה. כשהחיילים הללו יגיעו למלחמה הקושי להפוך אותם ליחידה לוחמת יהיה רב. למרות זאת לא נראה שבעייתיות זו נלקחה בחשבון בהחלטה על ביטול התעסוקות המבצעיות במקביל ביטול האמונים.

4. מעבר לכל הבעיות הללו ישנה בעיה נוספת, יתכן שהיא הקשה מכולן. הקיצוץ בתקציב הביטחון הוא קשה, אין ספק, אבל איש לא הכתיב לצה"ל במה בדיוק לקצץ. ההחלטה של צה"ל לבצע קיצוץ מיידי בכל מה שקשור למילואים, באיבחת חרב, משדרת מסר בעייתי מאוד לחייל המילואים.

המילואימניקים מגוייסים אמנם על פי חוק, אולם בפועל כל חייל מילואים יודע שמי שלא ירצה לעשות מילואים פשוט לא יעשה. זה לא המקום לפרט את כל העצות איך לעשות את זה באופן "חלק" יותר, אבל אין חייל או קצין במילואים שהתופעה הזו איננה מוכרת לו. חייל מילואים נדרש ללא מעט כוחות נפש על מנת לעמוד מול סדרת הקשיים שיציאתו למילואים יוצרת בסביבתו הקרובה. הקשיים הגדולים בבית, הבעיות במקום העבודה, הניתוק מהשגרה הנעימה והמושכת, כל אלו מעיקים מאוד על חייל המילואים.

מה שעומד מול כל אלו הוא הידיעה שאתה נחוץ. התחושה שצה"ל ומדינת ישראל באמת זקוקים לכך שתקום ביום ראשון או שני בבוקר השכם, תלבש מדים, תעלה על אוטובוס ותגיע לבסיס המרוחק, בצפון או בדרום, אליו נדרשת להגיע. ברגע שהקיצוץ התקציבי מופנה קודם כל כלפי המילואימניקים, והסיבות לכך הן רבות אבל הן בכלל לא משנות, תחושת הנחיצות הדרושה כל כך לחייל המילואים נפגמת. המילואימניק אומר לעצמו "אם ויתרו עלי כל כך בקלות שנה שעברה ולפני שנתיים, למה שלא יוותרו עלי גם השנה, למה לעשות את כל המאמצים האלו ולהגיע למילואים".

5. אם הקיצוצים במילואים יצטמצמו כולם לשנה הנוכחית ואולי גם לשנה הבאה כל הסכנות הללו תהיינה הרבה פחות משמעותיות. אולם אם צה"ל "יתמכר" לקיצוץ, וקשה מאוד שלא להתמכר לקיצוץ שכזה, התוצאות תהיינה הרות אסון בשנים הבאות והמלחמה הבאה תתפוס אותנו במצב קשה הרבה יותר.