אמנון לורד: משתה הכזבים של פרס

העיתונאי אמנון לורד נגד "יום ההולדת" של פרס, "הצליח להפוך את העיסוק בשלום לעניין ציני, תעשייתי, תעמולתי וסיסמאות חלולות".

עוזי ברוך , י' בתמוז תשע"ג

שמעון פרס
שמעון פרס
צילום: פלאש 90

העיתונאי אמנון לורד מבקר בחריפות בעיתון "מעריב" את יום ההולדת של שמעון פרס במלאת לו 90 שנה.

במאמר היום כתב לורד "הנזק הגדול ביותר של שמעון פרס הוא דווקא בתחום שניכס לעצמו כאהבתו הראשונה - "השלום". פרס הצליח להפוך את העיסוק בשלום לעניין ציני, תעשייתי, תעמולתי, של עשיית רווחים, של קידום עצמי, של סיסמאות חלולות - פיגום לפולחן אישיות במסורת הסובייטית.

אין היום אזרח ישראלי המתייחס לשלום ברצינות הראויה. הנשיא שלנו הכתים את השלום לפחות לעתיד הנראה לעין. הוא הפך את הסיסמאות שלו לדבר שנתפס בציבור כחתרנות שמעון-פרסית נגד ממשלת ישראל".

"משאבי העם נבזזו בידי מפיקי האירוע, תורמים פרטיים וכו' - כדי להרים את הפקת הראווה של 90 שנה לשמעון פרס. מה שהציבור הישראלי צריך לשאול את עצמו זה כיצד זה שפרס עושה תמיד ככל העולה על רוחו, והציבור נשאר לעמוד חסר אונים מול תעלוליו? זה מה שמפריד באמת בין פרס לשאר מנהיגי ישראל בעבר ובהווה, הכוחניים ביותר שבהם וגם הפחות כוחניים.

כמה בוז צריך אדם לחוש כלפי העם שהוא הנשיא שלו כדי שיערוך משתה שחיתות המציב אותו מעבר לקשת בענן, ולא בבית ברחוב ז'בוטינסקי בירושלים וזאת בעיקר לאור התוצאות החמורות של מפעל חייו, הסכמי אוסלו", כתב לורד.

"לא שמעון פרס. זהו הבוז שלו. הוא לא חייב דבר לעם. גם לא לזכר יצחק רבין, שחזונו המדיני היה רחוק שנות אור מיוזמת הליגה הערבית שפרס מנפנף בה. הוא חסין לביקורת ציבורית. אולמרט השאיר אחריו שתי אנדרטאות: את פרויקט הולילנד, המולך על קו האופק של ירושלים, ואת שמעון פרס כנשיא המדינה. שתי האנדרטאות האלה ניצבות להן בציניות אטומה ולגלגנית, מביטות בנו מהמקפצה, אנו הפרטים והאזרחים, ששלמה זנד חושב שמישהו המציא אותנו".

בסיום מאמרו כותב לורד "היום, כששוב הוא חוגג על חשבוננו - שהרי מה הוא היה אלמלא מישהו המציא את ישראל - ראוי לקרוא לציבור ולנציגיו להדיר את רגליהם ממשתה הכזבים של פרס".