מחר הוא נקודת ציון עבור עשרות אלפי מורים ותלמידים שיסיימו עוד שנה במערכת החינוך.

אבל הוא גם אבן דרך משמעותית עבור אלפי מגורשי גוש קטיף. ביום הזה, כמעט שמונה שנים מאז נעקרו מאדמתם, המינהלת שהייתה אחראית על יישובם, שיקומם והשבתם לחיים, נסגרת באופן רשמי.

הטיפול במגורשים יעבור לרשויות המקומיות הרלוונטיות ולמשרד השיכון בראשותו של אורי אריאל.

מסתבר שאף אחד לא בוכה על לכתה של המינהלת בטרם עת, והמתיישבים סומכים בעיניים עצומות על השר שפועל למענם כבר שנים. ובכל זאת הם מסייגים: "אנחנו רק לא רוצים שהמדינה תחשוב שבכך שנסגרה המינהלת גם נגמר הטיפול, כי זה ממש לא כך. היום כבר ברור שהמדינה כשלה בטיפול במגורשי גוש קטיף".

המדינה כשלה, אבל כל ההרפתקה המדינית הזו גבתה מכיסם של אזרחי ישראל למעלה מ9 מיליארד שקלים, ובשנים הקרובות עוד חצי מיליארד נוספים. זאת בלי להכניס לחשבון את ההוצאות על אימון הצבא, החזקתו ותפעולו לפני ובזמן העקירה עצמה, ואת המשפחות שהפכו לנתמכות סעד בגלל הגירוש.  

את נתוני העלויות הללו הציגה בתחילת השבוע מינהלת תנופה לממשלת ישראל, בזמן דיון על הצעת החלטה כיצד ממשיכים לאחר סגירת המינהלת. ועדיין, למרות שהמדינה הוציאה את הסכום הבלתי נתפס הזה, עדיין לא כל עקורי הגוש הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה.

שר השיכון אורי אריאל משוחח איתנו מאוקראינה הרחוקה, ואומר כי הסכומים שהוצגו הם רק סיכום ביניים שיוסיף ויעלה, משום ששלב הפיצויים לתעשייה ולעסקים לא הסתיים. "כרגע מדובר על סכום שהוא פי ארבעה ממה שהמדינה הודיעה לבג"ץ שתעלה ההתנתקות, ואני מאמין שזה יגיע לפי חמישה ופי שישה". אבל מבחינתו זה הנתון השולי שבסיפור. "המחיר הגבוה יותר הוא המחיר הנפשי והמשפחתי וגם התודעתי".

השר אריאל מוסיף שלא הכניסו לחשבון גם את העלות של התוצאה הביטחונית. "אנחנו משלמים מדי יום במטחי גראדים ובכניסתן של אשקלון ובאר שבע לטווח האש. גם קודם היו קסאמים, אבל לא טילים ארוכי טווח. הבטיחו לנו גן עדן ונהיה גיהינום".

האם לדעתך העלות הגבוהה למדינה תוכל להרתיע מפני עקירות נוספות?

"אני לא מאמין בזה. אם העולם רוצה, הוא יכול לממן דברים יקרים הרבה יותר. לכן אנחנו צריכים לעשות עבודה הסברתית".

"עדיף לעבוד מול הרשויות המקומיות"

"אופיר אח שלנו", מקדים ואומר אליעזר אורבך, יו"ר ועד מתיישבי גוש קטיף, על יו"ר המינהלת הנוכחי, הרב אופיר כהן. "הוא השתדל לעשות את מה שהוא יכול במדינה שיש בה ביורוקרטיה. עבדנו בשיתוף פעולה מלא והוא קידם דברים רבים, אין לנו עליו טיפה כעס. אבל במבחן התוצאה רק 46 אחוזים מתושבי גוש קטיף נמצאים בבתים שלהם.

"אפשר לדפוק בדלת של 670 משפחות ולראות את ביתן היפה". אורבך ממשיך ואומר שעוד 750 משפחות נמצאות בדרך לבית משלהן. זה יקרה בהדרגה בחודשים הקרובים ועד קיץ תשע"ד. ישנן עוד 170 משפחות שלא החלו בתהליך של בניית בית והן תקועות בלי אפשרות להגיע לקורת גג משלהן. אורבך מבהיר ש"מינהלת תנופה לא נסגרת ביום בהיר אחד. לפני שנתיים חתמנו על מסמך סיום תביעות וסיכמנו את תאריך הסגירה, מתוך הנחה שעד הקיץ הזה כולם יהיו בבתיהם".

מעבר לאתגר של בניית בית הוא מספר על חקלאים שטרם קיבלו קרקע, על מצוקת תעסוקה ועל חוסרים במבני ציבור. "אנחנו צריכים פתרונות. אורי אריאל יכול לספק אותם בתוך שנה, אבל אנחנו צריכים להתפלל שהוא יאריך ימים בתפקידו, כי בסוף זה תלוי בקואליציה וביציבות הממשלה".

"כמו בכל נושא, אף פעם לא מסיימים לטפל בדברים, וגם אם המינהלת הייתה ממשיכה להתקיים עוד שנים היה מה לעשות", אומר הרב אופיר כהן. "יכול להיות שתאריך היעד לסגירת המינהלת היה צריך להיות בעוד חצי שנה", הוא מוסיף, "אז היינו רואים משפחות נוספות שנכנסו לביתן ומשפחות נוספות שנכנסות לתהליך בניית בית, וזה לא רחוק. אבל זו היא החלטת הממשלה, ויותר נכון לפזר את הסמכויות בין הרשויות המקומיות ובין הממשלה".

מינהלת סל"ע עשתה דרך ארוכה בתשע השנים שחלפו מאז הוקמה. בתחילה העקורים לא ניאותו לדבר עם מי שהבטיח פתרון לכל מתיישב, וגם איים וניסה לזרוע פירוד. בהמשך מערכת היחסים התרככה מעט, אך המפנה הגדול החל כשלתמונה נכנס בנצי ליברמן, ששינה את השם ל'תנופה' והחל לפעול יד ביד עם התושבים. ליברמן קיבל רוח גבית מוועדת החקירה הממלכתית לטיפול בעקורים, והוביל שינויים דרמטיים בנוגע ליחס לעקורים, לסכומי הפיצויים שניתנו להם וליישובם מחדש. לפני שנתיים וחצי מונה לתפקיד הרב ד"ר אופיר כהן, שהוביל את העשייה צעד נוסף קדימה, אולי בגלל שגם הוא נעקר בעצמו מביתו בכפר דרום.

ביום ראשון קיבלה הממשלה הצעת החלטה שהתוותה המינהלת יחד עם המתיישבים, לפיה בשלוש השנים הקרובות יועברו לרשויות המקומיות הקולטות את יישובי המגורשים כ150 מיליון שקלים. אלה יופנו לטובת הקהילות מבחינה דתית, פיזית, חברתית ושיקומית, כל קהילה לפי צרכיה. מבחינת הרב כהן, התקצוב הזה וההפניה אל הרשויות המקומיות מסמנים שלב אחר, מתקדם, ביחס למקומם של עקורי הגוש.

"עדיין לא הסתיים הטיפול בציבור הזה. אבל אחרי שאדם בונה את ביתו נכון יותר שהוא יעבוד מול הרשות המקומית והמרחב שהוא מתגורר בו, מאשר מול הממשלה".       

לא סוד הוא שכספים שמגיעים לרשויות המקומיות נבלעים הרבה פעמים בצורכי הרשות ולא מגיעים ליעדם המקורי.

"הכסף הזה הוא ייעודי, וצבוע ספציפית לפי פרמטרים ותקנים. מתן התקציבים גם הוא מדורג. בתוך ההחלטה קיבענו מנגנון שיתמרץ רשויות שעומדות ביעדים. במידה והרשויות אינן עומדות בהם, ועדת שרים בראשות אורי אריאל תחליט אם הרשות תקבל את התקציבים אם לאו".

על המשפחות שעוד לא החלו במסלול הבנייה אומר הרב כהן שמצבן "קשה וכואב". אחד הניסיונות לתת להן מענה הוא בהרחבת הקריטריונים למשפחות שזכאיות להעתיק את הקראווילה אל המגרש שלהן. בכך ייחסכו מהן כספי הבנייה וגם הליך הבנייה. בעבר הקריטריונים היו מאוד מחמירים, כך שלפתרון הזה הצליחו להשתחל עד כה רק 20 משפחות. הרב כהן מקווה שההרחבה תכלול כעת משפחות נוספות.

מה עם שאר הסוגיות הבלתי פתורות? אבטלה? חקלאים שלא קיבלו את אדמתם עדיין?

"חלק מהדברים יטופלו ברשות המקומית, בדיוק בשביל זה הן מקבלות תגבור. סוגיות אחרות כמו פיצויים, למשל, ימשיכו להיות מטופלות על ידי עובדי המינהלת. חלקם נשארים לעבוד פה, אפילו באותם משרדים, רק שמי שאחראי עליהם יהיה השר אריאל ולא משרד ראש הממשלה".

לתת עבודה, לא פנסיה

חגית ירון, אחראית על התחום הקהילתי בוועד המתיישבים ויו"ר האגודה של ניצני דקלים, משתפת בקורותיה של משפחה אחת מבין ה170 שלא מצליחות להגיע לבית. עם בני המשפחה עצמם אי אפשר לשוחח, כי "מי שנמצא במצב של מצוקה אמיתית מתבייש", היא מסבירה.

"המשפחה המדוברת התגוררה בגוש בבית לא גדול, ומראש הפיצויים שהיא קיבלה לא היו גדולים. היא איבדה חלק מהסכום שניתן לה באחד העוקצים שעשו לאנשי הגוש, ובגלל ששני ההורים עובדים בשכר מינימום הבנק לא נותן להם משכנתא והם לא יכולים לבנות בית". המשפחה מדשדשת כבר שנים ומתגוררת באתר קארווילות, "ובמקרה הזה צריך שישחררו לה כספים או ייתנו לה הלוואה מותנית".

מדוע המדינה צריכה לממן שיקום של משפחה שהשקיעה את כספה במקום מסוכן ונפלה? היא לא משקמת משפחות רגילות שזה קורה להן.

"נכון. אבל ההבדל בין משפחה רגילה למשפחה שגירשו אותה מהבית הוא שמשפחה כזאת ברגע שהיא גורשה, כל העולם שלה התערער. היא קיבלה סכום כסף גדול שלא היה לה מה לעשות בו. חלק מהאנשים שמרו אותו בבנק, אחרים השקיעו בעסק ונפלו כי לא היו להם את המיומנויות הנכונות להחזיק אותו, ואחרים השקיעו באפיקים שהתגלו כעוקץ. הם לא רצו להתעשר, הם רק רצו לשמר את הכסף".

ירון מוסיפה שהמשפחה שעליה סיפרה משתייכת לבני המנשה, "כך שיש להם גם קשיי שפה וגם תמימות שלא מקובל לראות כמוה בישראל". הפתרון עבור משפחה כזאת, היא אומרת, צריך לבוא מהמדינה שגירשה אותם. ירון מזכירה את מצוקתם של מי שהתגוררו בשכירות פרטית בגוש קטיף ואינם זכאים לרכוש מגרש בתנאים שבהם רכש מי שהיה לו נכס בגוש. גם בעבורם, היא אומרת, צריכה המדינה לייצר פתרונות בקהילת האם שלהם. "והמדינה לא יודעת לעשות את זה היום. אסור להיגרר אחרי הסיסמה 'פתרון לכל מתיישב', אלא לכל קהילה".   

ירון כלל לא תומכת ברעיון של העתקת קראווילות. "גם היום, שמונה שנים אחרי, הקראווילות לא מחזיקות מעמד בחלק מהמקרים. אז איך הן ייראו בעוד עשר שנים? מדובר בחוליות המוחלשות של החברה. הן לא תוכלנה לשפץ ולהחזיק את הקראווילות במצב טוב, אבל המדינה תסמן וי שהיא מצאה פתרון, ואז מי יחזיק את המשפחות האלה? אם זו קהילה חזקה אולי היא תעשה את זה עבור המשפחה, אבל זה התפקיד של המדינה".

ירון גם לא בוחנת את השיקום של המשפחות רק בפריזמה של בניית בית. לא כל מי שבנה ואפילו נכנס לביתו, סיים את השיקום וחזר למסלול חיים נורמטיבי. "יש אנשים שבנו את ביתם, אבל אין להם עם מה לקנות במכולת מחר", היא אומרת, "מדובר על אנשים בני 60, או כאלה שחצו את הגיל הזה, חלקם חקלאים ואין להם פנסיה. מה שהם יודעים לעשות זה חקלאות, ולא נמצאה להם עבודה. הדבר הזה מדיר שינה מעיניי", היא אומרת בכאב. ירון לא הייתה רוצה שמדינת ישראל תשלם לאנשים האלה פנסיה. "הם יכולים להיות יצרניים, הם חייבים להרגיש שיש להם עוד מה לתרום לעולם, כי זה דבר שמחזיר אותך לנורמליות".

היא אמנם איננה יודעת איך מייצרים עבורם עבודה, "אבל צריך לזכור שכל האנשים האלה היו מנהלים. הם ניהלו משק ועובדים, מכאן צריך להמשיך". על 'תעסוקטיף', שהקים הרב יוסף צבי רימון וזכה בהמשך לסיוע מהמדינה, היא אומרת שהוא פועל בצורה נפלאה, ומקווה שהמיזם ימשיך לפעול גם אחרי סגירת המינהלת, "כי דרושים כאן פתרונות יצירתיים".  

"המינהלת הייתה עוגן לקהילות"

לשר אורי אריאל יש תאריך יעד להסרת הצמיד הכתום שמונח עדיין על פרק ידו. "אני אמשיך ללכת איתו עד שהרוב המוחלט יישב בבתי הקבע שלו. זה לא תיקון גמור, אבל כניסה לבית משלך זה דבר משמעותי בצד הנפשי והמשפחתי, ויש בזה שקט מסוים". תאריך היעד שלו למימוש המטרה הוא הקיץ הבא, והוא יודע בדיוק איזו קהילה תקועה בגלל "פלונטרים שונים", ואת הקושי של המשפחות שלא החלו במסלול בנייה.

המעגל הזה מכיל היום כ170 משפחות שמקבלות ליווי כלכלי. הגרעין הקשה, שכנראה לא יוכל להיוושע בתנאים הקיימים, מכיל כ70 משפחות, והשר אריאל מתכוון לפתור את המצוקה שלהן באמצעות העתקת קראווילה או בדרכים של בנייה מרוכזת או הלוואות מיוחדות. "כל משפחה היא משימה פרטנית ואנחנו נבנה לה תכנית מיוחדת. אני חש מחויבות לכל משפחה כזאת". 

מעבר לאלה, השר אריאל מודע היטב למחסור במבני ציבור, לצורך בהמשך ליווי קהילתי ולהכרח של תעסוקטיף להמשיך להתקיים ולקבל סיוע מהמדינה.

ניכר שאתה חש מחויב מעשית ונפשית למגורשי הגוש, ועד כה סייעת להם רבות. אולי נכון היה לסגור את המינהלת מזמן ולמנות אותך אחראי על כל הנושא, עם הסמכויות הנדרשות?

"אני לא חושב", אומר השר ולא שוכח להודות לעובדי המינהלת ולרב כהן על עבודתם המסורה, "המדינה התנהלה באופן יוצא דופן (לרעה, ע"ל) כלפי המתיישבים, והמינהלת הייתה עוגן ומצוף לאנשים ולקהילות. אני מעריך שיש לי יותר פניות לטפל בדברים מאשר ראש הממשלה, ומהבחינה הזאת טוב שהנושא עבר עכשיו לטיפול שלי".

אליעזר אורבך מייחל שבמלאות עשר שנים לגירוש מהגוש, מאה מהמגורשים יישבו בבתיהם החדשים "ואז נחגוג, ונחזור כולנו יחד לגוש קטיף".