בית המשפט העליון דחה את ערעורם של ארבעה מסתננים מחוף השנהב על החלטת ביהמ"ש המחוזי בי-ם, אשר אישר את החלטת רשות האוכלוסין שלא להעניק להם מעמד של פליטים.
הארבעה הגיעו לישראל והגישו, כל אחד בנפרד, בקשה למקלט מדיני. בקשותיהם נדחו על ידי רשות האוכלוסין ובקשות לעיון חוזר נדחו אף הן. עם זאת, הארבעה המשיכו לשהות בישראל מכוח מדיניות אי-הרחקה זמנית אשר היתה נהוגה בעבר לגבי כלל נתיני חוף השנהב.
בשנת 2010 התחלף השלטון בחוף השנהב: מפלגת השלטון, ה-FPI, בראשות הנשיא לורן גבאגבו, הפכה למפלגת אופוזיציה ואת מקומה תפסה מפלגת ה-RDR בראשות אלסאן אאוטרה.
ב-31 בדצמבר 2011 הודיעה מדינת ישראל על סיומה של מדיניות אי-ההרחקה הזמנית כלפי נתיני חוף השנהב וזאת לנוכח עמדת הגורמים המקצועיים במשרד החוץ לפיה לא ניתן לראות עוד בחוף השנהב כאזור שבו נשקפת סכנה לאזרחיו. בשלב זה הגישו כל אחד מהמערערים בקשה לעיין מחדש בעניינם, בה טענו - לראשונה - כי במהלך שהותם בישראל הם הצטרפו למפלגת ה-FPI, אשר חבריה נרדפים בחוף השנהב, באופן שמקים סכנה לחייהם ולחירותם אם יושבו לארצם.
בקשות אלה נדחו כולן על הסף ומבלי שנתקיים למערערים ראיון ביחידת הטיפול במבקשי מקלט.
בעקבות העתירה נבחנו בקשות המקלט של הארבעה, אולם גם לאחר בחינת עניינם הוחלט לדחות את הבקשה, תוך שהמדינה מציינת, כי אין מניעה מהשבת קבוצת חברי "הסניף הישראלי" של מפלגת ה-FPI לחוף השנהב, מאחר שלא נשקפת להם סכנה בארצם.
השופטים קבעו, כי אכן לא הוכח שקיימת לארבעה סכנה אם ישובו לארץ מוצאם, ועל כן יש לדחות את העתירה.
השופט יצחק עמית הוסיף, כי במקרה שבו העילה לכאורה לקבלת מעמד של פליט נוצרה במדינה אליה הסתנן מבקש המקלט, יש לחשוד יותר בכוונותיו של מבקש המקלט.
"מקום בו מבקש מקלט עושה במדינת המקלט "כמיטב יכולתו" על מנת ליצור עילות חדשות בגינן יהא עלול לעמוד בסכנה אם יוחזר למדינת מוצאו, יש בכך כדי להשפיע על הרף הראייתי הנדרש כדי להוכיח את החשש לרדיפה", כתב עמית.
"במקרה דנן נראה כי כנות ההצטרפות של המערערים למפלגת ה-FPI מוטלת בספק, בלשון המעטה. כפי שפירט חברי בסעיף 40 לפסק דינו, אחד מהמערערים טען בעבר כי היה במפלגה אחרת, אחר טען כי אף השתתף בהפגנה נגד מפלגת ה-FPI, ואחרים ציינו מפורשות כי אינם חברים במפלגה פוליטית. קשה להלום כי לאחר שבחודש דצמבר 2010 הוכרז על ידי האו"ם כי הבחירות בהן הפסיד גבאגבו תקפות, ולאחר שגבאגבו הוסגר בחודש אפריל 2011 לבית הדין הבינלאומי, ולאחר שבחודש מאי 2011 כבר נכנס הנשיא החדש לתפקידו – דווקא אז המערערים "גילו את האור" והחליטו להצטרף דווקא למפלגה המובסת", הוסיף עמית.
לדבריו, "טעם זה, מצטרף לטעם העיקרי עליו השתית חברי, השופט דנציגר, את מסקנתו, ולפיו לא הוכח כי קיימת סכנה לחייהם או לחירותם של המערערים בחוף השנהב".