מצביעים ומשפיעים (תמונת ארכיון)
מצביעים ומשפיעים (תמונת ארכיון)יוני קמפינסקי

אינני מאמין שמשאל עם הוא תרופת פלא למקרה של הסכם כניעה, אבל מדובר ברעיון שהוא הרע במיעוטו, וקשה לשלול אותו לאחר שכבר שנים אנו דורשים שרק העם יחליט.

הצרה היא שהעם לא יחליט לבדו. ברגע שיושג הסכם יינתן האות למסע תעמולה שכמותו לא נראה מאז ימי הגירוש. בין שלל הגזרים שיובטחו למצביעים ייכללו מן הסתם מסע קניות בדובאי, נופש בסוריה השלווה וניגוב חומוס אמיתי בטריפולי. במקביל לגזרים העסיסיים יונף גם מקל אזהרה מפני בידוד בינלאומי אם לא נענה בעל כורחנו אמן. למעשה, מסע השכנוע מתחיל כבר מעכשיו.

אבל גם אם משאל העם הוא סחורה קצת פגומה, יש לוודא שלכל הפחות הבעלות עליה תישאר ללא עוררין. כבר שבענו מקרים שבהם נתניהו נסוג תחת מתקפה משולבת של המשפטנים והתקשורת, לדוגמה בחוק העמותות. ומיד לאחר שחוק משאל עם יעבור בקריאה שלישית, עלינו לצאת איתו לנסיעת מבחן בבג"ץ. זוכרים את פשרת מגרון של בני בגין שיורטה בבג"ץ? באותו אופן אנו עלולים למצוא את עצמנו גם כאן עם מטרייה מחוררת בעת שיומטר עלינו גשם זלעפות. כפי שראינו, עתירה לבג"ץ ניתן להגיש גם שנים רבות לאחר ששכונות יהודיות נבנו ואוכלסו על אדמה שנקנתה כדת וכדין. לכן אסור להמתין לבג"ץ שיגישו עמותות השמאל כשהמשאל יגיע לכלל מעשה. תפקידם של הפורומים המשפטיים הקשורים אלינו להגיש בג"ץ לאלתר על מנת לחסן את החוק הרך.

אין סולחה לחצאין

את מה שהיה צריך להגיד על הבחירות לרבנות הראשית אמרתי לפניהן, כולל האזהרות לגבי הצורך בכיבוד הפשרות המתחייבות מתהליכי הזוגיות והאיחוד בציונות הדתית. לכן אסתפק בשני מסרונים קצרים.

נפתלי בנט, שניסה לשמור על שלום בית ואחדות המחנה, הפך מטרה לביקורת בעקבות הכישלון. הכי אהבתי את הטוקבק "עדיף אורלב עם 4 מנדטים על בנט ו12 מנדטים" - כאילו שאורלב וארבעת (למעשה שלושת) המנדטים המסוכסכים הביאו רבנות ראשית על טהרת הציונות הדתית. בנט מסוגל וראוי להתנחם בקריאת שורות שירו הידוע של רודיארד קיפלינג "אִם", והשורה הפותחת "אם תוכל לשמור על ראש צלול כשכולם סביבך מאבדים את שלהם ומאשימים אותך".

ספיח נוסף הייתה ההשוואה הזדונית של הכיפות הסרוגות עם עמלק. לפני שבוע השתבחו כמה מרבנינו בכך שהודות להתערבותם נוצרה הידברות עם הרב עובדיה והצליחו לדלות ממנו תיקון לדברי הבלע של הרב שלום כהן. דא עקא, שגם על פי הנוסח המתוקן הכינוי עמלק עודנו תופס לגבי בנט והנהגת הבית היהודי, ורק לגבי כל היתר אין הבדל בין סרוגים לשחורים. הישג זה משול לשובו של שר ישראלי מאירופה כשהוא שופע שביעות רצון עצמית, היות שהודות לשתדלנות שלו יוטל החרם רק על יישובים ביו"ש ולא על יישובים בתוך הקו הירוק. העמדה הדתית-לאומית הייתה צריכה להיות שאין סולחה עם ש"ס כל עוד יוסיפו לכנות את נפתלי בנט ומנהיגי הבית היהודי עמלק. אם בעיניהם בנט הוא עמלק, אז כולנו אגגים.

לא רק בגלל שרה

בבואנו לנתח רטרואקטיבית את אירועי העבר, תמיד קיימת סכנה שנייחס לדמויות הפועלות תחכום ותחמון יתר, כזה שהיה גורר קריאות השתאות ממקיאבלי ומחנן קריסטל. אולם לאור מה שלמדנו השבוע על דרכו המדינית של ראש הממשלה בנימין נתניהו, פתאום צץ הסבר להתנהגותו המוזרה של הליכוד בתקופת מערכת הבחירות האחרונה. כזכור, הליכוד מיקד את אש התעמולה שלו לא לעברה של מפלגת יש עתיד אלא דווקא כלפי הבית היהודי. אך המנדטים שאיבד הבית היהודי בסוף המירוץ לא חזרו לליכוד, אלא המשיכו לנוע שמאלה אל יאיר לפיד וסיבכו את מלאכת הרכבת הקואליציה.

המהלך המוזר הזה מקבל כעת הסבר. אם ידע ראש הממשלה כבר במהלך המירוץ שהוא עתיד לשבור שמאלה - מרצון או מאונס, מסתבר שנוח היה לו שיאיר לפיד יזכה ביותר מנדטים על חשבון הבית היהודי ואולי אפילו על חשבון הליכוד, על מנת שיוכל להוביל בכיוון שלו עם פחות בעיות.

הישיבה המשותפת בקואליציה אינה מאחה את הקרעים שנפתחו בין הבית היהודי לליכוד בתקופת הבחירות. אפשר היה לראות סימנים להמשך העימות בין שתי המפלגות גם בקרב על הרבנות הראשית. נתניהו פעל שם גם כדי למנוע הישג מבנט וגם כדי לאותת לחרדים שאמנם כפו עליו נישואים שלא רצה בהם, אבל הוא ינסה לחדש את השותפות איתם כאשר תיווצר הזדמנות. נראה שהמסר נקלט, ולכן נתניהו אינו עמלק ואפילו לא "עיזה עיוורת", הכינוי שהרב עובדיה הרעיף עליו בימי כהונתו הראשונה.

אפשר לראות בקרב על ראשות עיריית ירושלים חזית נוספת. בשבוע הקודם, באותו יום שבו העניק מנכ"ל 'בשבע' דודו סעדה את 'אות הציונות הדתית לחזון ומעש' לראש עיריית ירושלים ניר ברקת, הכריז משה ליאון על מועמדותו לראשות העיר. השלטים של ליאון נושאים תו תקן של הליכוד ביתנו, וגם אריה דרעי נמנה על תומכיו.

הבית היהודי צריך להתרגל למחיר שמשלמת מפלגה שמתיימרת לשחק בליגה הפוליטית הבכירה ואף להיות מפלגת צמרת. בינתיים הסקרים מחייכים לבנט וחבריו, למרות פרשת הרבנות הראשית. לאחר בחירות 1999 הליכוד ראה בש"ס איום על מאגר בוחריו, והיחסים בין שתי המפלגות התקררו. כעת חייב הבית היהודי להתרגל לעובדה שהוא מסומן על ידי נתניהו לא רק על רקע "כל אשר תאמר אליך שרה". על פי אמרתו של דון קורליאונה, זה לא אישי - זה ביזנס.