ביום כיפור הקרוב מדינת ישראל תציין 40 שנים למלחמת יום כיפור.

עם פתיחת המערכה בצהרי יום הכיפורים תשל"ד פרצו כוחות סוריים לשטח החרמון שבשליטת מדינת ישראל. בספרו החדש "הקרב על החרמון", מתאר העיתונאי אילן כפיר את ההשתלטות המהירה של הקומנדו הסורי על מוצב החרמון, על החיים של חיילי צה"ל בעינויים הקשים של השבי הסורי ועד שחרור המקום מחדש על ידי חיילי גולני.

"מוצב החרמון הוא המוצב האסטרטגי הראשון של צה"ל שנופל בצהרי יום הכיפורים בשעה 14:05", תיאר כפיר בראיון לערוץ 7 את הרגעים הראשונים של המלחמה, "מסוקים הנחיתו גדוד קומנדו סורי בקרבת המוצב והכח הסורי כבש את המוצב, תוך זמן קצר".

לשאלה האם היתה הפקרות בהתנהלות הצה"לית בכל הנוגע למוצב החרמון, אומר כפיר כי "זו מילה עדינה למה שקרה שם. אנשי המוצב לא ידעו שהולכת לפרוץ מלחמה. הידיעה על המלחמה הגיעה רק באמצעות מכשיר הקשר בו דווח על ידי אחד ממוצבי התצפית בהר דב, כי ראו שמסוקים סורים מתקרבים".

"רק לאחר ההתרעה של מוצב התצפית בהר דב מבינים החיילים בחרמון מה קורה. עד אז השאננות מוחלטת - אנשים הולכים עם מכנסיים קצרים ופיג'מות".

בספר מתאר כפיר את ההתארגנות של רוב הקצינים במוצב לאחר כיבושו. הם החליטו לברוח דרך אחד מפתחי האוורור - בריחה שצלחה באופן חלקי במיוחד, כאשר חלקם נהרגו בבריחה ורק חלק קטן מהם הצליח להגיע למקום בו שהו חיילי צה"ל. 

שאר החיילים שנשארו במוצב נלקחו בשבי הסורי, שם סבלו קשות ממסע העינויים הסורי - עינויים שכללו מכות באלות, מכות חשמל ועוד עינויים רבים שכפיר החליט שלא לתאר בספר מפאת אופיים האכזרי.

כפיר מתאר בהרחבה את תקופת השבי, חלק מהעינויים שעברו החיילים ועל החייל שלא עמד בעינויים וחשף בפני שוביו הסורים את מערך המודיעין של צה"ל - נזק שנערך במליארדי שקלים. עוד מתאר מחבר הספר את שני הקרבות של חטיבת גולני במטרה להחזיר את ההר לידי צה"ל, "הראשונה היתה מערכה כושלת שגולני מחקו אותה מההיסטוריה של החטיבה. הקרב השני הוא של לוחמים בודדים ועם הרבה טעויות של שדרת הפיקוד. בקרב זה נהרגו 56 לוחמים".

בסופו של דבר חטיבת גולני כבשה את החרמון, "גם היום, 40 אחרי, הלוחמים לא ירדו מההר", ציין אילן כפיר ומספר כי אחרי הקרב הגיע מפקד פיקוד צפון דאז, האלוף חופי, ומינה את ציון זיו למפקד החדש של גדוד 51 לאחר שקודמו נפגע בקרבות. מיד לאחר המינוי פקד עליו חופי שחיילי הצנחנים יפנו את גופות חיילי גולני, "המג"ד הטרי אמר לו שאין מצב שצנחנים יפנו אותם, הוא אמר 'אלו חללים שלנו ורק חיילי גולני יורידו את הגופות מההר'. זו היא הרוח של גולני", מציין כפיר.

בתום מחקר מקיף וכתיבת הספר סבור כפיר כי האשמים העיקריים לאי מוכנות צה"ל לקראת המלחמה הם ראש אמ"ן אלי זעירא וסגנו ראש חטיבת המחקר אריה שלו, "הם נכשלו כישלון חרוץ, קצין המודיעין הפיקודי חגי מן הרתיע במשך חודש כי מלחמה בפתח וזעירא דחה את הערכותיו".

על הדרג המדיני אמר כפיר כי יש לו אחריות כוללת, "גם כשהגיעה אותה ידיעה מאשרף מרוואן על המלחמה שבפתח, הדרג המדיני נשאר שאנן ולא החליטו על גיוס מילואים ולא יצאו למתקפת מנע. זה לא מקרי שכלוחמי המילואים כשחזרנו הביתה בפברואר 1974 יצאנו למחאות הרבה יותר כואבות מהמחאות על הרקע הכלכלי בשנתיים האחרונות - מה שהביא אז להפלת השלטון".