הרכב בו נשכח הפעוט בבאר שבע
הרכב בו נשכח הפעוט בבאר שבענחמן פרידמן - חדשות 24

תפילה, צדקה והשתדלות / הרב ישראל לייכטער, סבו של הילד חיים חנוך העניך בוימל ז"ל שנשכח ברכב

לאור האסונות שאירעו בארצנו הקדושה, ובמיוחד לאחרונה מה שנראה כמעשים מדי יום, רחמנא לצלן, שבהם נשכחים ילדים ותינוקות ברכבים ובמקרים מסוימים מסתיים הדבר בצורה הכי קשה וטרגית, הרי שעלינו להתעורר לקיום המצווה של "ונשמרתם לנפשותיכם". ולעניות דעתי חשבתי להציע מספר דברים.

ראשית, עלינו להתפלל ולבקש מבורא עולם שיוליך את הילד לשלום ויגיעו למחוז חפצו לחיים טובים ולשלום ויחזירנו בשלום (תפילת הדרך). חשוב גם כן להנהיג מצוות צדקה בקרבנו, כמו שנאמר "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו". ואף יותר הגון וטוב שיהיו אלו הילדים עצמם שישלשלו את הפרוטה לקופת הצדקה ויאמרו "פרוטה זו למצוות צדקה". לפני יציאה לדרך יחנכו את הילדים לנשק את המזוזה ויקראו פרשה ראשונה של שמע ישראל וברכת כוהנים, וכל המוסיף פסוקי שמירה הרי זה משובח.

אך מעבר לכך, עלינו להנהיג מספר כללי זהירות שלעניות דעתנו אמורים להציל ממקרים קשים אלו. בכל המקומות שאליהם אנו מוליכים ילדינו - גן, פעוטון, בית ספר וכיוצא בזה - חייבת להימצא רשימה מפורטת של ההורים והיכן הם נמצאים עכשיו, עם מספרי טלפונים ניידים ומספרים בעבודה. בכל מקום יהיה אדם אחראי שלהורים יש טלפון אישי שלו ובאחריותו לדעת מי חסר בכיתה, בפעוטון או בגן. בכל הסעה של תלמידים וילדים צריך להיות אחראי מלווה שתפקידו לשמור ולהשגיח על הילדים. חייב להיות אדם שזה יהיה תפקידו המוגדר באותן מערכות ובאחריותו לוודא את נושא בטיחות הילדים במוסדות החינוך ובגנים ושלהורים יש את כל הפרטים ליצור איתו קשר.

בנוסף לכך, גם על הממשלה יש אחריות. לעניות דעתי, בכל רכב במדינת ישראל ראוי שיהיה חיישן שבזמן מצוקה בתוך הרכב החלונות ייפתחו, האורות יידלקו ומסרונים יישלחו לבעל הרכב שיש מישהו שנשכח ברכבו. מן הראוי שרשויות המדינה יתגייסו לנושא זה ויסבסדו עלויות, על מנת שהציבור יוכל לרכוש את מוצרי הבטיחות הללו לטובת ילדיהם. בשום פנים ואופן איננו פטורים מהשתדלות ומשמירה על ילדינו. כולנו תפילה ובקשה שלוחה לפני אדון בורא עולם שיאמר לצרותינו די, ויזכנו ויכתבנו בספר החיים.

הסברה וחקיקה / ח"כ ציפי חוטובלי, סגנית שר התחבורה (ליכוד)

מדי שנה מדווחים עשרות מקרים של שכחת ילדים בכלי רכב שברובם מסתיימים בשלום, אולם חלקם נגמרים במוות טרגי, כפי שאירע מספר פעמים במהלך הקיץ האחרון. לרוב לא מדובר בהורים שמפקירים את ילדיהם במודע, אלא באנשים אחראים ונורמטיביים שבשל היסח דעת כלשהו פשוט שכחו. לאחר שביקרתי בביתה של הפעוטה שנשכחה בדולב ושוחחתי עם אביה, אישיות חינוכית וערכית, התחדדה בתוכי ההבנה שטרגדיה כזו עשויה לקרות לכל הורה ושיש לפעול כדי למנוע את האסון הבא.

לפני כמה שבועות ערכתי במשכן הכנסת כנס חירום בנושא, ובו עסקנו בשני אפיקים שבאמצעותם נמנע את הישנות המקרים: הסברה וחקיקה.

הסברה היא הכלי להעלות את הנושא למודעות ציבורית. בחסות הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים עלה בערוצי הרדיו קמפיין שנועד להזכיר להורים לבדוק הימצאות ילדים ברכב. שדרני תחנות הרדיו גלגלצ, גל"צ וקול ישראל הונחו לספק תזכורות בין שבע לתשע בבוקר - הזמן הקריטי שבו ההורים מפזרים את ילדיהם בגנים. מקרי שכחת ילדים, ובפרט אלו המסתיימים במוות, מתרחשים בחופשת הקיץ הישראלי החם, המשפיע על דפוסי ההתנהגות היומיומית, ולפיכך יש לשוב ולערוך מסע הסברתי מדי קיץ.

ברחבי העולם ובישראל פותחו מגוון אמצעים המאפשרים להורים להימנע מאותם מקרים טרגיים. בימים אלו אני פועלת להביא לשינוי בתקנות התעבורה ולחייב התקנת חיישני התרעה בכיסאות הבטיחות. לצורך העניין אותם אמצעים המבוססים על חיישנים צריכים לקבל תו תקן, כפי שמתבצע בימים אלו במכון התקנים הישראלי. מכיוון שתהליך שינוי תקנה ויצירת תו תקן לוקח זמן, אני ממליצה בשלב זה להורים להשתמש באמצעי בטיחות פשוטים וזולים שיכולים לספק תזכורת, כדוגמת רצועות בטיחות או סרטים על גבי מחזיק מפתחות.

בנוגע לרכבי הסעות, משרד התחבורה מקדם תקנה המחייבת להרכיב התקן המחייב את נהג ההסעות לבצע סריקה טרם יציאתו מהרכב.

הורים, קחו אחריות / אורלי סילבינגר, מנכ"ל עמותת 'בטרם' לבטיחות ילדים

העיסוק התקשורתי בחזרה ללימודים וריבוי הכתבות העוסקות בשנת הלימודים הקרובה נותנים לכולנו תחושה כאילו תם הקיץ, ותיכף הילדים וההורים חוזרים לשגרה. אולם מקרי ההיפגעות בימים האחרונים מזכירים לנו שוב ושוב כי הילדים עדיין בחופשה ומצויים מחוץ למסגרות החינוכיות הרגילות. אנו עדים להישנות מקרים המובילים לאסונות – הורים שלרגע לא השגיחו על ילדם ולכן הוא נפצע, לא שמו לב ולכן הוא נשאר ברכב וכו'.

קיץ 2013 היה אחד הקיצים הקשים שהכרנו, ואם לא החופשות התכופות והעיסוק בחום המאפיין את יולי אוגוסט, היינו כולנו מתפנים לנושא ומבינים את גודל התופעה. מחודש יוני ועד אמצע אוגוסט 13 ילדים נשכחו ברכבים, מתוכם ארבעה מתו. הלב יוצא אל המשפחות אשר איבדו את ילדיהם במוות קשה ובעיקר מיותר.

הישארות ברכב בחודשי הקיץ היא אחת הסכנות הגדולות ביותר לילדים, והיא גוברת ככל שהילד צעיר יותר. החום הרב וההתייבשות הופכים כל מקרה כזה, קל ככל שיהיה, לסכנת חיים אמיתית. לצערנו, למרות ריבוי המקרים ולמרות האזהרות וההתרעות, אנו עדיין שומעים אחת לשבוע על הורים שמשאירים את ילדם ברכב והולכים להוציא ילד אחר מהגן, נכנסים לחנות לדקה ובאורח נס ילדיהם שורדים.

הורים יקרים, חופשת הקיץ לא תמה, והאחריות ההורית שלנו לא תמה. יתרה מכך, גם עם פתיחת שנת לימודים, כאשר בשעות היום הילדים נמצאים בבית הספר, מוטלת עלינו האחריות לביטחונם. אמנם אנו עוסקים במקרי ההישכחות ברכב, אבל בל נשכח את הילדים שנפגעים מדי יום מנפילות מגובה, מטביעה בבריכות ומתאונות במשחק בחצר הבית.

שום אפליקציה, לומדה או מכשיר לרכב לא יהיו תחליף לתשומת לב מלאה לילדים שנמצאים ברכב, ולהיגיון הבריא של הורה שמודע לכך שעמו ברכב יושב הדבר היקר לו ביותר.

מתשובות הגולשים:

החיים הלחוצים / אילה ליברמן, שילה

כמה כואב לראות את ההורים המסורים והדאובים על מות ילדיהם הרכים, מוות כה סתמי וכה מיותר.

תופעת הילדים הנשכחים ברכבים היא תופעה של השנים האחרונות, לא זכורה לי תופעה כזו בעבר. אורח החיים האינטנסיבי שבו אנו חיים גורם לאנשים לתזז ממקום למקום במהירות, דבר שגורם להם לשכוח לפעמים דווקא את היקר להם מכול.

אז עד שיגיע היום שבו נעשה כולנו הפסקה מתוך הבנה שאי אפשר להמשיך בצורת חיים כזו, שהלחץ שבה רק מחריף עם הזמן, ימצא לעצמו כל אחד פתרון: טלפון מבן הזוג, להשאיר נעל ליד הילד, אפליקציה טלפונית, הצעת חוק וכו'.

פתרונות יצירתיים / טלי ספיר, תלם

כל הורה עשוי לשכוח את ילדו. לרוב זה קורה במקום בטוח, ולא ברכב לוהט. לרוב האירוע יסתיים בלא כלום, או אפילו בשעשוע. אבל במקרה הנדיר יחסית שבו הילד נשכח דווקא ברכב, האירוע עלול להסתיים באסון, ועל כן יש למצוא דרך שהשכחה לא תקרה באוטו, לעולם.

אפשר לדאוג לכך באופן אישי על ידי התקנת אפליקציה בטלפון החכם, או אפילו על ידי השארת נעל שמאל ליד כיסא הרכב של התינוק. בנוסף לכך, אם ייקבע בחוק שעל חברות הביטוח לפצות את הלקוח במקרים הללו, אפשר להיות בטוחים שפתרון מצוין יימצא במהרה על ידי חברות הביטוח.