'מתנגדי החיסונים – פרזיטים על גב המתחסנים'

מומחה למחלות זיהומיות מסביר את חשיבות החיסון נגד פוליו ומספר: מתנגדי החיסון מפיצים הכפשות ושמועות שווא.

שמעון כהן , י"ג באלול תשע"ג

חיסון פוליו
חיסון פוליו
פלאש 90

פרופ' יחיאל שלזינגר, מנהל מחלקת ילדים בבית החולים שערי צדק שבירושלים ומומחה למחלות זיהומיות, מספר על לא מעט תהיות של הורים סביב חיסוני הפוליו, ובין השאר על מידע מוטעה ושגוי המועבר לציבור בידי בעלי אינטרסים ותפיסות השוללות באופן עקרוני מתן חיסונים.

ביומן ערוץ 7 מספר פרופ' שלזינגר על השאלות אך קובע כי העובדות ברורות והנגיף קיים בשטח כבר חודשים ארוכים בדרום וצפונה יותר. נתון נוסף הוא שאין חולים כי מרבית האוכלוסייה מחוסנת בחיסון יעיל. עם זאת קיימת בעיה: שני חיסונים קיימים. האחד ניתן בזריקה ומגן מפני המחלה אך יוצר פחות חסינות בגופו של המחוסן. החיסון השני ניתן דרך הפה ובכוחו לא רק למנוע את המחלה אלא גם למנוע את קיומו של הנגיף.

עד שנת 2005 ילדים קיבלו את שני החיסונים. החל משנה זו ניתן רק החיסון הראשון, זה הניתן בזריקה ומשום כך יש צורך להבטיח שהנגיף שנמצא במעיהם של ילדים רבים לא יגרום להתפרצות המחלה. את המניעה הזו מבקשת המדינה להבטיח בהחלטה לבטל את ההחלטה של 2005 ובאופן זמני ונקודתי להוסיף גם את החיסון הניתן בפה על זה שניתן בזריקה. את החיסון הזה מקבלים ילדים בגילאי 9 ומטה, כלומר כאלה שנולדו אחרי שנת 2005.

פרופ' שלזינגר נשאל מדוע לא להחליט לבטל באופן גורף את החלטת 2005 ולא להחליט שהביטול יהיה ממוקד ועכשווי. לדבריו אין מדובר בשיקולי עלויות כלכליות אלא בכך שחיסון זה כולל וירוס מוחלש אך עדיין חי וביחס של אחד למיליון מנות חיסון המקבל יכול לקבל את הפוליו עצמו. כדי למנוע את הסיכון הזה התקבלה החלטת 2005.

עם זאת מדגיש שלזינגר ואומר כי מי שקיבל קודם לחיסון שבטיפות גם חיסון מוזרק הרי שבכך הובטח שהנגיף המוחלש לא יוכל לגרום למחלה. באשר לאפשרות שתינתן הזריקה לפני החיסון דרך הפה אומר שלזינגר כי אפשרות שכזו קיימת אך עלול להיות לה מחיר, גם אם נדיר, ומשום כך הוחלט בישראל ובמערב לבטל את מתן החיסון בפה, החלטה שכעת לנוכח המצב הנוכחי מתבטלת באופן זמני.

בהמשך הדברים נשאל פרופ' שלזינגר אם קיימת היסטוריה בה חיסון שהרפואה המודרנית האמינה בו התברר למפרע כפוגע במחוסן, חששם למעשה של מתנגדי החיסון הסדרתיים. לדבריו "אפשר לומר באופן נחרץ שאין אף חיסון שהסתבר בדיעבד שהיה טעות ופגע. היו נזקים בחיסון כמו במקרה של שיתוק ילדים ומקרה משלשל שהתברר והופסק. מה ששינה את הבריאות ותוחלת החיים הוא החיסון".

שלזינגר מספר על ניסיונות העבר להטיל רפש על החיסונים, כלשונו. בין השאר הוא מזכיר מאמר שנכתב באחד העיתונים המובילים ובו נטען כי חיסון נגד חצבת ואדמת מוביל לאוטיזם, אך לאחר מאבק קשה נגד כותב המאמר הוא הודה שעיוות נתונים מתוך אינטרסים שונים, בהם גם מיצובו בראש הנאבקים בחיסונים.

על מתנגדי החיסונים אומר פרופ' שלזינגר כי אלה מגיעים ממספר מוקדים. ישנם המתחברים אל הטבע אותם מכנה שלזינגר כ"פרזיטים" שכן ילדיהם אינם מתחסנים ובכל זאת אינם חולים כיוון שרוב מוחלט של האוכלוסייה מחוסן וכך אינם נדבקים. אלה "מרשים לעצמם להטיל ספקות במה שנעשו עליו מחקרים רבים".

מגזר נוסף הוא המגזר החרדי שקיימים בו כאלה שאינם מתחסנים מסיבותיהם. "זה מגיע ממקומות לא טובים", אומר שלזינגר המעדיף שלא להאריך בדברים אודות מניעים אלה, אך עם זאת מספר על התלבטות של רופאים שבפניהם עמדה ילדה כבת 12 חולת צהבת שלא חוסנה והיה צורך לטפל בה בטיפול נמרץ שם היו פעוטות מתחת לגילאי החיסון שהיה חשש שידבקו. היו רופאים שטענו שאסור לסכן את הפעוטות באשפוזה של הילדה אך בסופו של דבר הוחלט לאשפז את הילדה ולטפל בה כראוי.