בעוד ימים אחדים יחל דיון משפטי בתביעת פיצויים נגד המשטרה על מעצר שווא של אם ותינוקה, מעצר בו התעמרו בה השוטרים, לדבריה. ביומן ערוץ 7 הבאנו את סיפורה המלא.
האם, אמונה כי-טוב, הייתה אז, לפני כחמש שנים, תושבת יד בנימין וזומנה להגיע אל תחנת המשטרה בקריית מלאכי על מנת למסור עדות בפרשה הכרוכה באישומו של בעלה שהואשם במחאה בלתי חוקית בתקופת ההתנתקות.
כי-טוב הגיעה לתחנת המשטרה לאחר שהפצירו בה השוטרים לעשות זאת. היא הגיעה כשבידה תינוקה בן חצי השנה וכשהיא ערוכה לשהות של כשעה עד שעתיים, ללא מזון וביגוד ראוי לשהות ארוכה יותר.
בשלב זה התברר לה כי נגד בעלה שנחקר קודם לכן הוצא צו מעצר מנהלי בעוון שהואשם בו וכרוך במחאה נגד העקירה. הוא הועבר למעצר בירושלים.
לאחר מתן העדות הודיעו לה השוטרים כי הוצא נגדה צו מעצר. כששאלה בעוון מה נאמר לה כי הצו הוצא בעקבות תיק שנפתח נגדה על הפגנות בלתי חוקיות שבהן השתתפה כנערה בתקופת ההתנתקות. כי-טוב ניסתה להבהיר לשוטרים שמשפטה בתיק זה הסתיים זה מכבר והיא אף נענשה על פי הכרעת הדין בתשלום קנס. השוטרים לא קיבלו את טענותיה והבהירו לה שהיא לא מבינה דבר בענייני משפט ולא היא תקבע מהו תיק פתוח ומהו תיק סגור.
החל מרגע זה החלו השוטרים מאיימים עליה שאם לא תשאיר את תינוקה יבואו גורמי רווחה ויקחו אותו ממנה. היא סירבה והודיעה כי כאם אין בכוונתה לעשות זאת. במשך שעות ארוכות לא ניתנו לה תנאים הכרחיים לטיפול בתינוק כביגוד, טיטולים ואף לא מקום ראוי להנקה.
אמונה מוסיפה ומציינת כי שורת ליקויים חמורים ליוותה את התנהלות השוטרים. אם עיכוב יכול להימשך שלוש שעות הרי שהיא עוכבה ללמעלה מארבע שעות עם תינוקה. כמו כן על צו המעצר שהוצא נגדה נכתב שם אחר וליקויים נוספים.
בשעת ערב הוחלט להעבירה למעצר בתל אביב. היא הוכנסה לרכב בו לא היה כיסא בטיחות לתינוק בעוד היא נאלצת להחזיק את התינוק בידיה. הנהג ברכב המשטרתי לא הקפיד על נסיעה זהירה למרות הפצרותיה שיתחשב בתינוק שבידיה. לעומת זאת המשיכו השוטרים שעימה ברכב לאיים עליה במהלך הנסיעה בכך שהילד יילקח ממנה ואף הקניטו אותה בהתייחס למאבק שבו לקחה חלק נגד העקירה.
בשעה תשע וחצי הגיעה עם השוטרים לבית המשפט בתל אביב שם אמורה הייתה לפגוש שופט שאמור היה להישאר עד השעה עשר, אך משום מה לא היה במקום. "כך מצאתי את עצמי נשארת לבד עם שלושה גברים זרים בבית משפט ריק, שלושה גברים שהתנהגו אלי בצורה מאוד לא נעימה ואנחנו מחכים לשופט תורן".
לאחר שהגיע השופט התורן התברר כי אינו יכול לדון בתיקה כיוון שהתיק מצוי בבית הדין לנוער שהרי את העבירה ביצעה בעודה קטינה. השעה הייתה כבר אחת עשרה בלילה. איש לא יכול היה לשחרר אותה בערבות. בעלה נשלח למעצר בירושלים והיא נותרה לבדה. בהחלטה עצמאית הורה השופט לשחרר אותה לאחר שהתחייבה להגיע לדיון ביום שני שלאחר מכן.
בתוך דקות מהרגע בו הורה השופט לשחרר אותה מצאה אמונה את עצמה לבדה לאחר שהשוטרים עזבו אותה לבדה בעיר שאינה עיר מגוריה ללא כסף, מזון עבורה, ביגוד וטיטולים לתינוק שבידיה וללא תחבורה ציבורית שאיתה תוכל להגיע הביתה. ניסיונותיה להסביר לשוטרים שהיא נותרה לבדה וללא אפשרות לשוב לביתה לא הועילו. השוטרים נעלמו בזה אחר זה.
לאחר שיחות טלפון רבות וגדושות בבכי שלחה אותה חברה לביתה של חברה שלה וכך בבית זר ולא מוכר קיבלה את הצרכים האלמנטאריים עבורה ועבור התינוק שאיתה. אמונה כי-טוב ישנה באותו לילה בבית החברה של החברה ורק למחרת שבה לביתה.
ביום שני קיימה את מצוות השופט והגיע לבית הדין לנוער אל השופטת שדנה בתיק וכבר הכריעה בו. השופטת עלעלה בו ומהר מאוד הגיעה למסקנה "זו הייתה טעות. השופטת הבהירה לשוטרים שהמעצר היה מעצר טעות ואין נגדי שום תלונה כי המשפט הסתיים מזמן". כי-טוב מזכירה כי אלו הדברים הראשוניים אותם אמרה לשוטרים מיד בראשית הפרשה, אך אלה טענו שאינה מבינה דבר.
מבית המשפט הלכה מבלי שאיש מצא לנכון להתנצל על עוגמת הנפש וההתעמרות בה. בעצת ארגון 'חננו' החלה בהליך משפטי נגד המשטרה בדרישה לפיצוי. ביום ראשון, בעוד כעשרה ימים, יתקיים הדיון הראשון בעניינה.