הכלבים יוליוס וקורני
הכלבים יוליוס וקורניצילום: משרד החקלאות

עוולת התקיפה ע"י כלב זכתה לסעיפי חוק מיוחדים, והוגדרה בפקודת הנזיקין, כעוולה פרטיקולארית (ספציפית, בניגוד לעוולות ה"מסגרת").

בתחילה הוגדרה הוראת החוק בפקודת הנזיקין בעניין "רשלנות לגבי חיה" הקובעת כי כל בעל חיה – שהוכח בפועל כי הוא בעליה, עליו מוטל הנטל להוכיח כי לא התרשל בשמירתו עליה שלא תזיק. בשנת 1992, נתווסף תיקון לחוק, ששלל אפשרות של בעל הכלב להוכיח כי לא התרשל וקבע מפורשות כי ברגע שהוכח כי כלב תקף, וכי אותו הכלב הינו בבעלותו של אדם מסויים – אוטומטית הוא אחראי לכל הנזקים שנגרמו כתוצאה מתקיפת הכלב.

אילו הגנות קיימות לבעל הכלב במסגרת ההגנה בהליך המשפטי?

החוק מונה בדיוק שלושה במספר:

(1)  התגרות של הניזוק בכלב;

(2)  תקיפת הניזוק את הבעלים, את בן זוגו, הורו או ילדו;

(3)  הסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים. (כניסה לחצר בעל הכלב – מבלי רשות)

יצוין ויודגש כי הגנות אלו מהוות רשימה סגורה, ואין כל הגנה אחרת שתעמוד לבעל הכלב במקרה של תקיפת הכלב.

כמובן, שנזק הגוף שנגרם לניזוק ייתבע ע"פ הכללים הנזיקיים הרגילים, וכפוף הוא להוכחת רכיבי הנזק. כמו בכל תביעה נזיקית רגילה, ניתן לתבוע את כל הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו כתוצאה מנשיכת הכלב – לרבות את הפסדי השכר במקרה של נכות צמיתה.

הפסיקה החשובה ביותר בנושא, נפסקה בשנת 1990, בפס"ד ע"א 448/83 קורנהוייזר נ' מלך, פ"ד מב(2) 573, כאשר שלושה כלבים תקפו אדם בנסיבות מחמירות, ונמצא בעליהם של שניים מתוך שלושת הכלבים בלבד. לאחר התחבטויות רבות, פסק בית המשפט העליון כי על הבעלים של שני הכלבים לפצות את הניזוק במלוא נזקיו (ולא רק ב2/3), ולמעשה הרחיב את האחריות של בעל הכלבים לצורך פיצוי מלא של הניזוק.

כיום, ישנה מגמה בפסיקה, המרחיבה את ההכרה של אחריות בעלי הכלבים, ופועלת לפצות את הניזוקים באופן משמעותי.

יצוין במוסגר, כי ישנם אף סעיפי חוק וחוקים אחרים הרלוונטיים לנשיכות ע"י כלבים, מהפן הפלילי, כגון פקודת הכלבת, החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, סעיף 338 לפקודת העונשין העוסק באחזקת חיה ועוד.

חשוב לזכור  כי ייעוץ זה איננו מהווה יעוץ משפטי ספציפי ויש לבחון כל מקרה ע"פ נסיבותיו.