מסכות אב"כ
מסכות אב"כצילום: פלאש 90

בימים האחרונים הנושא החם הוא הלוחמה הכימית והשימוש שנעשה בגזי עצבים על ידי הסורים. הנושא מתעורר בעיקר על רקע ההצטיידות הכמעט היסטרית של אזרחים רבים בערכות המגן.

כדוקטור לכימיה ומי שעסק לא מעט בכימיה של גזי העצבים (זו הקדמה הכרחית לאור הדברים הבאים) אני רוצה להבהיר קודם כל שבכלל לא מדובר בגזים אלא בנוזל.

ההבדל העקרוני בין גזים לנוזלים בעניין זה הוא כושר החדירות - גז חודר בכל צורה שהיא לכל "חור". מספיק שיש למשל שריפה בחוץ על מנת לגרום לכל הבית בפנים להסריח מהאש. לעומת זאת אם ממטרה מתיזה מים הרי שרק מה שמתחתיה נרטב. מה שמתחתיה ומה שנמצא בכל מקום אליו תישא הרוח את טיפות המים.

מקור השם "גזי עצבים" הוא מכך שהכימיקל הראשון בו השתמשו במלחמת העולם נגד האוייב היה באמת גז - כלור, אך גז זה איננו עובד על מערכת העצבים. "גזי עצבים" הוא כאמור שם מושאל, אך נמשיך לקרוא להם כך, והם באמת פועלים על מערכת העצבים. שריר מתכווץ כתוצאה של פעילות כימיקל המשתחרר בקצות העצב, אותו קצה הקשור לשריר. על מנת להרפות את השריר בחזרה יש לפרק את הקשר הכימי הנוצר בין הכימיקל לשריר, הדבר נעשה על ידי כימיקל אחר בגוף.

הכימיקל הגורם לכיווץ בהתחלה נקרא נוירוטרסמיטור וכאלו יש כמה בגוף. זה שעליו אנו מדברים נקרא 'אצטיל כולין'. הכימיקל ה"משחרר" את השריר, הגורם להחלמתו, נקרא 'אצטיל כולין אסטרז'.. יעודו של גז העצבים הוא להתקשר לאותו אצטיל כולין אסטרז ולהוציא אותו מכלל פעולה. לאחר שהגז נקשר לאנזים 'אצטיל כולין אסטרז' אין אפשרות לשחרר את השריר. משמעות אי שחרור השריר בשריר הנשימה למשל היא חוסר יכולת לנשום. גזי העצבים פועלים בכל המערכות בהן הניורוטרסמיטור הוא אצטיל כולין.

ישנם כמה סוגים של גזי עצבים, הגז שעליו מדובר בהקשר לפעילות של הסורים נקרא sarin והוא שייך למשפחה עליה נמנים גם סומן וטאבון.

למרות הדברים הבאים שאכתוב בפסקאות הבאות, אין לראות בדברי משום זלזול בכל אמצעי ההתגוננות מפני לוחמה כימית. אני ממליץ בכל פה להצטייד בערכות מגן ולהישמע לכל ההוראות הניתנות על ידי הגורמים המקצועיים. בדברי אני רוצה רק להכניס את הדברים לקנה מידה נכון ולהוריד במידת מה את רמת ההיסטריה.

לצורך העניין אתייחס ל"גז" הסארין. כאמור, מדובר בעצם בנוזל ולא בגז. המשקל המולקולרי שלו, לטובת מי שיודע למה הכוונה, הוא 140 (לצורך השוואה, המשקל המולקולרי של המים הוא 18). טמפרטורת הרתיחה של הסארין, בה הוא הופך מנוזל לגז, היא 147 מעלות צלזיוס (מים לשם השוואה רותחים כידוע ב-100 מעלות). הצפיפות שלו דומה לזו של מים - 1.1 (צפיפות המים היא 1).

על מנת לפזר ביעילות את הסארין, שכאמור הופך לגז רק ב-147 מעלות, צורת הפיזור שלו היא על ידי תרסיס, בדומה לתרסיס הריח בשירותים המוכר לכולנו. אם תרססו תרסיס ריח בשירותים ותסגרו את הדלת הריח לא יתפזר בכל הבית. לעומת זאת כאשר גז בישול דולף הגז מתפשט בכל הבית גם אם דלת החדר סגורה. זה בדיוק ההבדל בין פיזור של גז ובין פיזור של תרסיס, ולעניין זה "גז עצבים" הוא פשוט תרסיס.

תכונה נוספת של הסארין היא שהוא מתמוסס במים, אך במהלך התמוססותו הוא מתפרק. בשפה מקצועית מכונה התכונה הזו "עובר הידרוליזה תוך פירוק". תוצרי הפירוק של הסארין כלל אינם רעילים. יתרה מזו, אם המים הם בסיסיים, כלומר מכילים סודה לשתייה, או סודה קאוסטיק, או אקונומיקה, הרי שמהירות הפירוק של הסארין למרכיבים שונים שאינם רעילים הוא מהיר מאוד.

כמה מילים על מסכת האב"כ. על מנת שהמסכה תהיה יעילה היא צריכה להיות אטומה לחלוטין, על מנת שהתרסיס לא יחדור פנימה למערכת הנשימה, לעיניים וכדומה. החלק הפעיל במסכה הוא המסנן המכיל פחם פעיל. לפחם הפעיל יש כושר ספיחה יוצא מן הכלל כך שהתרסיס העובר דרך המסנן נספח לפחם הפעיל ונשאר "דבוק" עליו, וכך איננו מגיע למערכת הנשימה. אולם, כושר הספיחה של הפחם הפעיל יורד כמעט עד רמה של חוסר יעילות מוחלט ברגע שהוא חשוף ללחות גבוהה. לכן חשוב לשמור על מסכות המגן במקום יבש כשהן סגורות לגמרי על מנת שיעילותן לא תיפגם (וכמובן חשוב לזכור לפתוח את ה"פקק" לפני השימוש).

מהדברים שאמרנו עד עתה ניתן להגיע לכמה מסקנות והמלצות מעשיות.

סגירה של הבית בצורה מוחלטת בעת התקפה של גז סארין תמנע את כניסתו לתוך הבית. כזכור, רק רוח יכולה לגרום לכניסת הגז לבית, אולם ניתן למנוע זאת על ידי חסימת הפתחים ובמקומות בהם יש חריץ, כמו למשל מתחת לדלת, בסמרטוט המכיל מים בהם מומסת אקונומיקה או סודה לשתייה. אם נבצע את ההמלצה הזו הסיכוי לחדירת הסארין לבית ולפגיעה נמוך עד מאוד.

אם "הפצצה" כזו תופסת אתכם ברחוב צריך להיכנס למבנה במהירות האפשרית. אפשר להחזיק בתיק גם יריעת ניילון כך שאם אין מקום סגור ניתן להתכופף ולהתכסות ביריעת הניילון, זה יעיל למדי.

הדברים מעובדים מתוך פינתו השבועית של ד"ר בכרך בערוץ 7