כדאי לדעת
כדאי לדעתפנימה יח"צ

היא באופוריה. היא מחברת את התינוקת הרכה לחיקה, המיילדת היקרה מכסה אותה בסדין נקי ומושיטה לה כוס תה מפנק, ואז - הוא מופיע.

לבוש במדי חדר ניתוח ירוקים ולראשו כובע ירוק מקומט ומרושל. הוא משפשף את עיניו האדומות, וקורא למיילדת בקול שיש בו אדישות ועייפות: "תביאי לי סט תפירה וכפפות". ואז הוא מתיישב בכיסא נמוך למרגלות היולדת ההמומה, ומתחיל בתפירת האפיזיוטומיה.

האפיזיוטומיה הוא חיתוך של אזור חיץ הנקביים בין השלב הראשון לשלב השני של הלידה, והוא מיועד להרחיב את פתח הנרתיק לכיוון פי הטבעת, כשצפוי קושי בזמן יציאת הראש של התינוק הנולד. החיתוך יכול להיות אמצעי או אלכסוני, כאשר בארץ מקובל חתך אלכסוני. 

במהלך השנים האחרונות חל שינוי בפרקטיקה המיילדותית ביחס לגישה לפעולה זו. בעבר הלא רחוק - כשהתחלתי התמחות ברפואת נשים, ואמנם אני ענתיקה אך עדיין מדובר בשנים לא רבות - חיתוך החיץ בוצע בכל לידה ראשונה, ולעתים קרובות גם בלידות חוזרות, בכל מצב שבו הייתה רצפת האגן חשודה בכך שאולי יתרחש בה קרע, מתוך מחשבה שהחיתוך היזום ימנע קרעים בלתי מבוקרים בנרתיק. 

הייתה אף השערה, בלתי מבוססת מדעית, שחיתוך החיץ יפחית את הסיכון לצניחה של אברי האגן בגיל מתקדם יותר, אך היום מקובל לומר שאפיזיוטומיה אינה מפחיתה צניחה של אברי האגן. כיום הגישה היא שימוש מבוקר בחתך, למשל במקרים בהם העובר מגלה סימני מצוקה ויילודו המהיר חיוני, או כשיש חשש לחוסר התאמה בין אגן האישה לחלק המקדים של העובר - בדרך כלל כאשר העובר גדול במיוחד ויש חשש שלא יוכל לעבור בתעלת הלידה ללא הרחבתה, בלידות מכשירניות, בלידות עכוז ועוד.

אז איך מחליטים? כאשר הראש לוחץ על החיץ ומתחיל להציץ החוצה, יכולה המיילדת, על פי ניסיונה, להחליט על צורך בביצוע החיתוך. אם קיימת הרדמה אפידורלית היא מאפשרת, בין שאר יתרונותיה, חיתוך ללא תחושת כאב. אך בכל מקרה, גם אם אין אפידורל, החיתוך נעשה כאשר הראש לוחץ על הרקמה, כך שקיימת ירידה משמעותית בתחושה והיולדת אינה מרגישה כאב משמעותי. 

ישנן שיטות המיועדות להפחית את הצורך באפיזיוטומיה או את הסיכון לקרעים, שאמנם אינן מוכחות מדעית אך גם אינן מזיקות. למשל אפשר לנסות שיטת עיסוי פרינאום בעזרת שמנים שונים, חמש עד עשר דקות ביום לקראת סוף ההיריון, בחלק החיצוני של הנרתיק בצורה שלא תגרום לכאב או לדימום. אפשרות שנייה היא ערכת EPI-NO - מלשון "אפי (זיוטומיה) לא!" - שניתן להחדירה לנרתיק ולנפחה לגדלים העולים בהדרגה. כמו כן ישנה משחת DIANAL המיועדת לשלב הראשון והשני של הלידה, בזמן פתיחת הצוואר, כשהמיילדת מעסה את הנרתיק. חומר זה נכנס רק לאחרונה לשימוש בחלק מחדרי הלידה, אך החיסרון בו הוא שהאישה צריכה לרכוש אותו באופן פרטי ועלותו גבוהה יחסית.

אחרי שמתבצעת אפיזיוטומיה, בסוף תהליך הלידה, מבצעים תפירה מבוקרת תוך השלמה אנטומית מדויקת של הרקמות שנחתכו ובעזרת חוטים נמסים, כדי לחסוך את הצורך לשלוף את החוטים לאחר כמה ימים. ההחלמה מושפעת הרבה ממיומנות התופר, וכאן למעשה מתחילה הבעיה, כפי שנפרט בהמשך. 

כדי למנוע זיהום דרושות שטיפות חוזרות של אזור החיץ, וחשוב להשאיר את המקום יבש ונקי. כדאי להיעזר במהלך ימי הריפוי במשככי כאבים. ניתן להניח על אזור החתך פדים עם קרח או פדים ספוגים בתמיסת מגנזיום, וכן ניתן למרוח משחת אלחוש מקומית כגון עזרקאין כדי להפחית את עוצמת הכאב. לעתים יקל על היולדת לשבת על גלגל מתנפח שניתן להשיג בהשאלה ב'יד שרה'. במידה ואין הקלה משמעותית לאחר שבוע מומלץ להיבדק על ידי רופא, לעתים הדבר נובע מזיהום בפצע החיתוך או מתפר מתוח מדי.

צלקת חיתוך האפיזיוטומיה נמצאת במקום רגיש, ואם האיחוי אינו מושלם היא עלולה לגרום אי נוחות למשך שנים רבות, ולהפריע לחיי אישות תקינים של היולדת ובעלה. לעתים קרובות הדבר נובע מכך שלפי הנוהל הקיים התפירה מבוצעת על ידי הרופא התורן בחדר הלידה, שהוא בדרך כלל רופא צעיר ומתחיל או אף סטג'ר, ולעתים קרובות התפירה נעשית בשעות הלילה הקטנות כאשר העייפות המצטברת של הרופא ניכרת על פניו ועל עיניו הכבויות, באופן שאינו מתאים לתפירה עדינה ומדויקת. אך לאמיתו של דבר, לדעתי, דווקא בפעולה זו נדרשת מקצועיות ומיומנות רבה: מדובר ביולדת מדממת, כואבת, מותשת, ומדובר בחתך מורכב מבחינת המיקום ובעל משמעות רבה מאוד להמשך תפקוד האישה ואיכות חייה בתחומים מרובים, הקשורים בין השאר לחיי אישות תקינים ולתפקוד של איברי האגן הסמוכים.

יש לי חלום שתתקבל החלטה להעביר את הסמכות לתפירת אפיזיוטומיות לידי מיילדות שתוכשרנה לכך, ובכך יישמר הרצף הטיפולי של הלידה - 
אותה מיילדת שמלווה את היולדת מתחילת הלידה תמשיך עם חיתוך החיץ ותפירתו (ואולי כך גם החיתוך יבוצע בצורה מוקפדת יותר, כי את אשר היא חתכה היא תצטרך אחר כך לתפור...), ובמקביל לכך יופחת עומס מיותר מהרופאים התורנים בחדרי הלידה. אני מניחה שבכך נוכל לחסוך חלק ניכר מהסיבוכים שנוצרים לעתים קרובות בעקבות תפירה לקויה, ורק במקרים סבוכים תצטרכנה המיילדות סיוע של רופא מומחה לדבר. אולי בכך נקל את הקושי שחוות נשים רבות, כאשר חוויית הלידה האינטימית נקטעת על ידי גורם זר בדמות רופא טרוט עיניים, שמיטתו קורצת לו הרבה יותר מהתפירה שהוא מתבקש לבצע כעת. ומי כמוני יודעת זאת.

לדפדוף בגליון פנימה לדוגמא לחצו כאן