אביטל שרנסקי: היחס לפולארד – אנטישמיות

אביטל שרנסקי סיפרה על החיים ברוסיה הקומוניסטית, ההיכרות עם בעלה והמאבק לשחרורו מהכלא, והטיחה ביקורת חריפה על ההתעמרות בפולארד.

אבי יוגב , ז' בתשרי תשע"ד

שרנסקי בכנס
שרנסקי בכנס
תכנית ההוראה שליד אפרתה

בדברים שנשאה בכנס 'שערי תשובה' שהתקיים אתמול (שלישי) בקריית ארבע חברון סיפרה אביטל שרנסקי, רעייתו של השר לשעבר, יו"ר הסוכנות היהודית, נתן שרנסקי, על קורותיה מהימים תחת השלטון הקומוניסטי ועד לימינו אנו. במהלך הדברים התייחסה גם למצבו של יונתן פולארד וליחס השלטון האמריקאי אליו.

בדברים נרגשים סיפרה שרנסקי לבאי הכנס שהתקיים על ידי תכנית ההוראה שעל יד מכללת אפרתה בניהולה של יהודית קצובר, על מה שהגדירה כתשובתו של העם כולו, תשובתו של העם לארצו, כפי שהיא נראית מנקודת מבטה האישית.

על אופיו של הבית בו גדלה סיפרה: "בבית לא היה כל סממן יהודי, לא שפה, לא חגים ולא אוכל יהודי. הדור שלי כולו לא ידע דבר על ישראל. המונח 'יהדות רוסיה' לא היה אז. לא הייתה אז יהדות רוסיה אלא יהודים מבודדים ללא כל דבר שמאחד ביניהם. ההורים שלי היו קומוניסטים אידיאליסטים שביקשו לבנות את העתיד החדש של העולם כולו".

"הנס הגדול התרחש בן רגע, רגע בממד היסטורי, שבו דור שלם של יהודים שלא ידעו דבר חוץ ממילת הגנאי 'ג'יד', קם ואומר בגאון 'אנחנו יהודים', אמירה קלה עבור מי שגדל בצרפת, בריטניה או ארצות הברית אבל לא עבור מי שגדל בברית המועצות של אותם ימים. הדור החדש הזה קם וגם דרש לשוב אל העם שלו, אל עם שלא הכרנו ולא שמענו עליו. לומר זאת בבית הסוהר הגדול של רוסיה היה או טיפשות או גבורה", אומרת שרנסקי.

על מעט המידע שהגיע אודות ארץ ישראל סיפרה שרנסקי: "האינפורמציה הייתה מסתננת פיסות פיסות לתוך ברית המועצות. בעיני רוחי דמיינתי את ישראל כארץ יפה עם כרי דשא ושמיים כחולים, ארץ שבה דור חדש של צעירים זקופי קומה ושזופים קם ומוכן להילחם על תקומתו מול האויבים שמנסים לפגוע בהם. רציתי להיות גם אני כמו אותם צעירים שמנצחים בכל המלחמות. כל פיסת אינפורמציה עוררה בנו ים של זיכרון וגעגוע אל מה שמעולם לא ראינו ולא פגשנו".

"השלטון הרוסי דאג להכניס את כל מי שעורר את הגעגועים הללו לבתי כלא ויצר את המציאות של אסירי ציון, ודווקא המציאות הזו עוררה בנו את הלהט", המשיכה שרנסקי וסיפרה. "קיימנו הפגנות ופעלנו למענם. דווקא מניעת היציאה מרוסיה היא שחיזקה את הגעגוע ודמיונות על הארץ שהיה ברור לנו שעוד מעט נגיע אליה".

עוד סיפרה בהתרגשות על רגעי הפרידה מאותם בודדים שכן זכו לויזה ויצאו מרוסיה לישראל. "ליווינו אותם למרות שלא הכרנו אותם. באנו ללוות אותם עד המטוס. היינו שם כולם בוכים, שמחים ורוקדים ונפרדנו בלי לדעת אם נראה אותו שוב. חוסר הוודאות לגבי מה שצפוי שם בארץ ישראל עורר בנו את אותם רגשות עזים".

באותם ימים בהם יהודים למדו עברית באולפני במחתרת ביקש אחיה של אביטל, מיכאל, גם הוא ויזה לישראל אך גם הוא כמו רבים סורב. "הוא יצא להפגין והשאיר לי מספר טלפון למקרה שייעצר. ההפגנות אז ארכו שניות בודדות שבהם נשלף שלט על כך שאנחנו רוצים לחזור למולדת האמיתית שלנו. בתוך שניות היו מגיעים אנשי הקג"ב ומשתלטים עליהם וההפגנה הייתה מסתיימת במעצר".

אחיה של אביטל נעצר גם הוא. "התקשרתי למספר הטלפון שהוא השאיר בידי. מהעבר השני של הקו היה אדם שאמר לי להגיע לבית הכנסת הגדול. הגעתי לבניין שעליו אותיות בעברית ולידו שתי שורות של אנשי קג"ב והרבה צעירים מתקהלים במאות ללא פחד. חשבתי שבטח כך זה בישראל, התקהלות ללא פחד. אדם אחד התקרב אלי ושאל אם אני אחות של מיכאל. אמרתי שכן והוא אמר שזה המעצר הראשון שלו ולכן יארך מן הסתם 15 ימים. הצטרפתי אליו ושאלתי אותו מה פשר ההתקהלות. הוא סיפר לי שאנחנו בעיצומה של מלחמה, שאריק שרון צלח את התעלה ושאנחנו כבר ליד דמשק. הערצתי אותו על הידע הרב שיש לו על המתרחש בישראל. לבחור הזה קראו נתן", מספרת שרנסקי על רגעי ההיכרות הראשונים שלה עם מי שהיה לימים לבעלה, נתן שרנסקי.

"הוא שאל אם אני לומדת עברית וסיפר שהוא יודע כבר אלף מילים. אמרתי שגם אני לומדת ואני רוצה ללמוד איתו. השקר התגלה מהר מאוד. לא ידעתי מילה בעברית, אבל כך התחלנו ללמוד יחד".

הימים חלפו ונתן ואביטל החלו מתכננים את חתונתם, חתונה שהיה עליהם להיערך לקראתה בחשאי. דירה מחתרתית כבר הוכנה על מנת לקיים בה את האירוע אך "שבועיים לפני החתונה נתן נעצר. נשיא ארה"ב הגיע למוסקבה והשלטון החליט לעצור את כל פעילי העלייה. יום לפני החתונה הוא השתחרר".

יום לאחר החתונה החשאית והמרגשת הייתה אביטל צריכה לעלות לישראל. "הגענו למטוס בליווי של אנשים שבכו והתרגשו ושמחו איתנו. הגעתי לישראל ובכל יום ציפיתי שנתן יגיע,  אבל שלוש שנים עברו והוא לא הגיע".

זמן מה מאוחר יותר החליט המשטר הסובייטי למנוע כל יציאה של יהודים וכדי לעשות זאת עצר כמה יהודים בחשד לקשר, מה שהפך את כל היהודים לבני ערובה. אחד העצורים היה נתן ובמעצר זה החל מסכת ארוכה של ישיבה בכלא הרוסי, חלק גדול ממנה בתאי בידוד.

אביטל המשיכה בסיפור קליטתה בארץ על ידי תלמידיו של הרב צבי יהודה קוק זצ"ל ובעיקר על ידי הרבנית חנה טאו שאימצה אותה והורתה לה את צעדיה הראשונים בעולם היהדות.

אחת השאלות המרכזיות שטרדו את אביטל באותם ימים הייתה באיזו זכות זוכה היא למה שלא זכו גדולי הדורות הקודמים. "שאלתי את עצמי למה אני זוכה במה שלא זכו כל אותם גדולי ישראל שלא זכו במשך כל הדורות להגיע לארץ ישראל. הרבנית טאו פתחה בפני את ספר התנ"ך והקריאה לי מתוכו את מה שהגדירה כ"תכנית אלוקית". היא קראה בספר דברים על שיבת עם ישראל וקיבוץ גלויות שתתחיל את הגאולה של עם ישראל, ומספר יחזקאל קראה את שלבי גאולת ישראל שיחלו בקיבוץ גלויות ולאחר מכן בזריקת המים הטהורים שיטהרו את ישראל מכל טומאתם והחלפת לב האבן שבהם ללב בשר. "אנחנו חלק מהתכנית האלוקית הזו", קבעה שרנסקי גם בפני משתתפות הכנס היום והזכירה את היותן גם היום חלק ממהלך קיבוץ הגלויות.

עיקרון זה של 'התכנית האלוקית' שימש את אביטל בשלב מאוחר יותר במאבקה הבינלאומי לשחרור בעלה מהכלא הרוסי. "נתן נדון ל-13 שנות מאסר במקום עונש מוות. כשהרב צבי יהודה שמע על כך הוא בכה וצעק 'צריך לצאת לרחובות ולהציל את אחינו ברוסיה'. בעקבות דבריו הוקם מטה מאבק על ידי הרב בני אייזנר ז"ל. משם יצאנו לקהילות ברחבי העולם כדי לעורר את המודעות של הקהילות במתרחש עם העם היהודי בכל מקום בעולם. לאחר מכן התחלנו להיפגש גם עם מנהיגי העולם. לפני הפגישה עם נשיא ארה"ב שאלתי את הרב איך לדבר איתו והוא אמר לי להסתכל אליו בעיניים ולומר את האמת, שיש לנו תכנית אלוקית היסטורית ואם יש מוסר בעולם הוא מגיע מעם ישראל, וכבוד יהיה לכל אדם בעולם לקחת חלק בקידום התכנית האלוקית הזו. כך היה ואלו הדברים שאמרתי לו לנשיא ארה"ב רונלד רייגן".

שרנסקי מוסיפה ומספרת על שיחת טלפון קשה עם העוזר היהודי של ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר. "לפני שהגעתי ללונדון התקשרתי אליו כדי להודיע לו שאני צריכה להיפגש עם הגברת תאצ'ר. הוא נזף בי ושאל אם אני יודעת מה השעה אצלו. השעה הייתה שתיים בלילה. התנצלתי אבל הוא המשיך לתקוף: 'מי את בכלל שתדרשי להיפגש עם גברת תאצ'ר? את יודעת איזה תור יש כדי להיפגש איתה? את חושבת שהעולם כולו צריך להסתובב סביבך וסביב בעלך?' הייתי אמנם ביישנית אבל אמרתי לו שאני יודעת מי אני וכן, העולם צריך להסתובב סביבנו וסביב התכנית האלוקית להעלות את עם ישראל מהגולה לארץ ישראל. אמרתי לו ש'אולי אתה נמצא בתפקיד שלך רק כדי שאוכל להתקשר אליך בשעת חירום כזו כדי שתוכל לעזור לי להיפגש עם הגברת תאצ'ר'. הוא ניתק את הטלפון, אבל למחרת כשהגעתי לשדה התעופה הוא היה שם, התנצלנו התנצלות הדדית והתקיימה הפגישה עם תאצ'ר".

תשע שנים לאחר מכן הגיע נתן שרנסקי לישראל ושנים אחדות לאחר מכן נפלו חומות הברזל הקומוניסטי ומיליון יהודים הגיעו לארץ.

לקראת סוף דבריה התבקשה שרנסקי להתייחס גם למצבו של יונתן פולארד. לדבריה "פולארד הוא כתם ענק על ממשלות ישראל ועלינו. צריך להתפלל הרבה ולעבוד בכל דרך כדי להביא לשחרורו". לדבריה ההתעמרות האמריקאית בו אינה אלא זן אמריקאי של אנטישמיות. "זו אנטישמיות נקייה של ממשלת ארה"ב. יהודי ארה"ב צריכים לקום כאיש אחד ולדרוש את השחרור שלו, אבל הם חוששים כדי שלא להיראות בעלי נאמנות כפולה".

שרנסקי סיפרה כי "כשהלכנו לפגוש אותו לפני כמה שנים אמרו לנו הסוהרים שהוא לא ייצא משם בחיים. אני מתפלאת על הנשיא שלנו שהיה מעורב בגיוס של פולארד וכעת אינו פועל למענו. היו הרבה הזדמנויות שלא נוצלו".

דבריה הנרגשים של שרנסקי נחתמו בקול מחיאות כפיים של משתתפות הכנס.