חקלאות ישראלית
חקלאות ישראליתאגרו משוב

תמיד נחמד להיות מסוגל להגיד "אמרתי לכם". דו”ח של ארגון OECD שפורסם לפני שבוע קובע שמחירי מוצרי המזון בישראל המבוססים על ייצור חקלאי נותרים גבוהים יחסית לעולם בשל ההגנה על החקלאים מפני יבוא מתחרה.

קוראי בלוג זה יודעים כבר לפני זמן רב שזה אכן המצב. דיברנו על זה מזמן, בעיקר בהקשר למחירי החלב, אך התנועה הליברלית החדשה גם הגישה בזמנו בג"ץ בנושא הדבש, וכמו כן המצב דומה גם בכמעט כל שאר ענפי החקלאות, כמו הזית, הלול, הבשר, וכו'.

על מנת לסכם את התובנות הרלוונטיות מבחינה כלכלית, מספיק להגיד שהחקלאות בישראל דומה יותר למצב שהיה נהוג בברית המועצות מאשר במדינות המערב, שגם הן סובלות דרך אגב ממשטר פרוטקציוניסטי שמייקר ללא סיבה את המחירים וגורם לבזבוז ענק, לטובת החקלאים המקומיים. משטר ה"מדיניות החקלאית האחידה" של האיחוד האירופי מזעזע, וגם בארה"ב ובכמעט כל מדינות המערב ישנן סובסידיות והגבלות על מוצרי החקלאות שגורמות לנזקים קשים. מסתבר שהלובי החקלאי חזק בכמעט כל מקום. ישנה כנראה סוג של נוסטלגיה מוזרה של העירויים ל"ימים הטובים בהם כל העולם היה עוסק בחקלאות" ופחד לא רציונלי מפני רעב בעידן התעשייתי, והם גורמים לעיוותים האלה, שרק פוגעים במין האנושי כולו, ובעיקר בעניים ביותר.

המציאות כמובן שונה בתכלית: העלייה הפנומנאלית בפריון החקלאי אפשרה במאתיים השנים האחרונות את השינוי הסוציולוגי הגדול ביותר בתולדות האנושות: מחברה שבה למעלה מ- 90% מן האנשים היו חקלאים ועניים ונאלצו לעבוד את האדמה על מנת לגדל את המזון שלהם, פן ימותו מרעב, העולם עבר למודל בו החקלאים מהווים רק אחוז קטן מאוד של האוכלוסייה ובכל זאת מסוגלים לייצר כמות עצומה של אוכל שמאפשרת להזין את העולם טוב יותר ממה שהיה ניתן לדמיין לפני מאתיים שנה.

מה שאפשר את פריצת הדרך הזו, ששמה קץ לבעיית הרעב בעולם (למעט בכמה מקומות מוכי מלחמה) היה כמובן ההתקדמות הטכנולוגית, שיפור יכולת התנועה, השינוע וההובלה של אנשים וסחורות אך בעיקר, קיום של שוק חקלאי גלובלי יותר ויותר, שהופך לכדאי עבור חקלאים בכל העולם לגדל פרות, ירקות, בקר ועופות לתועלת המין האנושי ובדרך מוריד מחירים לכולם.

לפי הדו"ח של OECD, זה בדיוק מה שלא מספיק משוכלל בישראל. ישראל סובלת מיותר מידי פרוטקציוניזם והגיע זמן לשים לזה קץ. כאמור, גם בחו"ל המצב רחוק מלהיות משביע רצון אך ישראל סובלת בנוסף מזה שהיא מדינה קטנה ויחסית מבודדת עם נמלי ים בבעלות ממשלתית שמתפקדים רע מאוד, מה שהופך את כל הבעיות לעוד יותר קשות מאשר באירופה או בארה"ב, שנהנות בכל זאת משוק פנימי גדול ומנלי ים יעילים. כדי שמחירי המזון ירדו, דבר שיטיב עם כל האוכלוסייה אך בעיקר עם השכבות העניות ביותר באוכלוסייה, צריך על כן לפתוח את השוק לתחרות ולסיים את הפרוטקציוניזם, וגם לפתור את בעיית נמלי הים על ידי הפרטתם.

אין צורך לפעולה מורכבת כדי לסיים את הפרוטקציוניזם בישראל: צריך פשוט לבטל את כל המועצות החקלאיות ואת כל הרגולציה שמתלווה להן, כמו למשל העובדה שצריך רישיונות כדי לגדל פה מוצרים חקלאים. צריך גם לאפשר יבוא ויצוא חופשי של מוצרים חקלאים, כלומר לבטל את כל מכסי המגן, ולבטל כליל את כל הסובסידיות והתמיכות השונות והמשונות שמעוותות את השוק לטובת מיעוט של מקורבים מחוברים, בעיקר החברות הגדולות, בראש ובראשונה תנוכה, אך גם שטראוס, טרה, ועוד כמה שחקנים כאלה.

יישום מדיניות זאת יכול להיות מאוד מהיר ופשוט ואם ננקוט בצעדים אלה, שדרך אגב לא ממש שנויים במחלוקת בקרב הכלכלנים, מחירי המזון בישראל ירדו פלאים בתוך חודשים ספורים ונחסוך מארגון ה- OECD את הצורך לחבר דו"ח נוסף וזהה במהותו בעוד מספר שנים.

כל מה שדרוש כדי להשיג את התוצאה הזאת הוא אומץ פוליטי משום שהרפורמות הללו לא ייושמו בלי עימות עם הלובי החקלאי ותומכיו מן ההסתדרות. שר הכלכלה בנט, שר החקלאות יאיר שמיר, שר האוצר לפיד וראש הממשלה נתניהו, יש מישהו שמוכן להקשיב?