בעיה טכנית בלבד. הרב עובדיה יוסף
בעיה טכנית בלבד. הרב עובדיה יוסףפלאש 90

במלאת השבעה לפטירתו של הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם ד"ר בנימין בראון, איש האוניברסיטה העברית בירושלים ומומחה להגות הלכתית, על ייחודיותו ההלכתית של הרב יוסף.

כאדם מאמין המדלג בחייו בין עולם האקדמיה לעולם החרדי אותו הוא חוקר, ציין ד"ר בראון בראשית דבריו כי כבר בצעירותו התגלה הרב עובדיה יוסף כבעל תעוזה הלכתית וכתפיים הלכתיות רחבות הכוללות בין השאר גם נכונות ללכת כנגד פוסקים שנראו מבוססים וחשובים והנהיגו עדות שונות.

לדבריו את ייחודיותו ההלכתית ניתן להציב על שלושה עקרונות מרכזיים שהנחו אותו. הראשון שבהם הוא עליונות פסיקתו של מרן רבי יוסף קארו, בעל השולחן ערוך. העיקרון השני הוא ערך הרוב כפי שנראה בפסיקותיו איזכורים של 'ועוד פסק', כלומר הסכמתם של פוסקים רבים לפסק מסוים היוותה עבור הרב עובדיה יוסף חיזוק משמעותי להכרעה. העיקרון השלישי הוא כוחא דהיתרא שהוביל אותו בהכרעותיו.

ד"ר בראון מציין כי כבר כשהתמודד על כהונת הראשון לציון הציג הרב יוסף זצ"ל מעין מצע הלכתי שבו קבע כי בכוונתו להוביל תפיסת הלכתית מקילה ברוח בית הלל. עם זאת הוא מציין כי לא תמיד שלושת העקרונות הובילו לאותה מסקנה ולעיתים היה הרב צריך להכריע בין רוב פוסקים לדעה מקילה או בין רבי יוסף קארו לדעת הרוב וכיוצא באלה. במקרים שכאלה דן הרב על פי הכרעה מקומית.

הרב עובדיה יוסף ראה ברבי יוסף קארו הגורם ההלכתי המכריע עד כדי כך שסבר כי גם פוסקי האשכנזים צריכים ללכת לאורו. זאת בהתבסס על העיקרון בהלכות תערובות ולפיו במידה וחתיכת בשר נפלה לתוך חלב והתבטלה לתוכו כאחת משישים הרי שהחתיכה הבאה תתבטל לתוך אותו סיר חלב משום שהבשר שקדם לה נספג והתבטל לחלוטין. כך לטעמו ראוי היה שחכמי אשכנז הראשונים שהגיעו לארץ ישראל יבטלו את דעתם בפני רבי יוסף קארו וכך הבאים אחריהם עד שבפועל יתבטל מעמדם כרוב ברבות הימים שהרי שוב ושוב התבטלו מפני עמדתו של הפוסק הגדול שכיהן כמרא דאתרא דישראל בשעתו, רבי יוסף קארו.

עם זאת מציין ד"ר בראון כי הרב יוסף לא הקפיד על עמדה זו. לעיתים דרש עליונות לפסיקת רבי יוסף קארו ולעיתים הסתפק בהשוואה אל מול הפסיקה הספרדית. להערכתו הדברים תלויים בשאלת הנושא שעל הפרק. במידה וחש שבאפשרותו לאכוף הכרעה הוביל הרב יוסף לעליונות פסיקתו של מרן אך כאשר חש שהפסיקה הספרדית "נאבקת על חייה" הסתפק במתן אפשרות למחזיקי פסיקה זו לבוא לידי ביטוי שווה ערך לזה של הפוסקים האשכנזים.

בראון מציין כי העולם האשכנזי לא קיבל את תפיסתו בשלושת העקרונות המדוברים ולעיתים אף הביע זלזול כלפיו בעקבותיהם, אך לא רק הם לא הלכו בעקבותיו. רבות מעדות הספרדים שחשו שהרב עובדיה דורש מפסיקת גדוליהם הרכנת ראש בפני הפסיקה של רבי יוסף קארו התקוממו. כך היה אצל רבני העדות המרוקאים, הטוניסאים ואף העיראקים שהרב עובדיה יוסף היה אחד מבניה של עדה זו.

באשר לעתיד מסכים בראון כי לרב עובדיה יוסף לא צפוי שימצא ממשיך ברמה ההלכתית והצפי הוא לפיזור או פיצול המנהיגות. בדבריו הביע תקווה שפיזור הסמכויות ההלכתיות ייעשה באופן מכובד יותר מזה הצפוי בזירה הפוליטית.