פרס: אוסלו פתח את השער לשלום

נאום פוליטי מאוד נשא נשיא המדינה בטקס הזיכרון לרבין ובו נשא על נס את חזון שתי המדינות ואת החתירה לשלום ללא לאות.

שמעון כהן , י"ב בחשון תשע"ד

הנשיא פרס בהר הרצל. ארכיון
הנשיא פרס בהר הרצל. ארכיון
פלאש 90

בהר הרצל נפתח בצהריים טקס הזיכרון הממלכתי לציון 18 שנים לרצח ראש הממשלה יצחק רבין. בכיר הנואמים בטקס היה נשיא המדינה, שמעון פרס, שנשא נאום בעל מאפיינים פוליטיים מאוד הרואה בחזון שתי המדינות הדרך היחידה לשמירה על צביונה של ישראל.

את נאומו פתח נשיא המדינה בפסוק "עת מלחמה ועת שלום" ואמר: "יצחק רבין עמד בחזית העם במאבק על תקומתו ובהגנה על חייו, ובקדמת המאמץ להביאו אל מפתן השלום. הרי ירושלים ושכונותיה מסביב, הדרך אל העיר ושלדי הברזל משיירות תש"ח, חתומים בדמם של לוחמי "הראל" הנועזים, שיצחק העֶלֶם היה מפקדם הראשון".

"הם, הלוחמים, הלכו אחרי יצחק אל הקשות והמסוכנות שבמשימות, וחירפו את נפשם להציל את ירושלים ממצור ומרעב ומניתוק ממדינת ישראל. יצחק רבין – יליד ירושלים, לוחם ירושלים ומאחד ירושלים – נאסף אל אדמתה ונח כאן לצד רעייתו לאה. את אש המלחמות שרד, אך הוא נחשף אל האש המכַלָּה של נבל שלחץ על ההדק, ירה בגבו ושותק את ליבו. ארורה היד הזדונית הזו. פִּשְׁעָהּ לא יסוּלַּח לעולם".

עוד הוסיף הנשיא ואמר: "שקול ומפוכח היה יצחק, וידע שעוד רבה הדרך עד שנוכל  לכתת את חרבותינו, חַרְבוֹת-המגן. למחרשות מפלחות תלמי שלום. עם זאת, הוא לא פסק לחפש את הסיכוי רְווּי התהפוכות לנתיב השלום הנכסף, של עמנו. יצחק הכיר בכורח ההיסטורי של ישראל להגיע לשלום עם שכנינו הפלשתינאים. והשיג שלום עם ירדן. "שלום עושים עם אויבים" חזר ואמר. שלום עושים עם אויבים למען עצמנו. כדי לצאת מן האיבה שמחירה יקר כבר היום, ועלול להתייקר עוד יותר בעתיד. וכדי לשמור על צביונה היהודי של ישראל". 

הנשיא פרס הוסיף ואמר: "צריך לזכור כי גם אויבים זקוקים לשלום. גם הם נושאים במחירו. אני יודע, שהשגת יעד השלום עוברת דרך שיח ציבורי מעמיק ונוקב. כנהוג בחברה דמוקרטית. אבל  בתנאי שיֵדַע גבולות – של כיבוד היריב, של איפוק, של שמירה על החוק. בעת הזאת, מתנהל משא ומתן בין ישראל לפלשתינאים, ואני מברך על כך. כל תהליך של מו"מ מתחיל מאי הסכמות. ומטרתו להשיג הסכמה. "שתי מדינות לשני עמים" ישמור על אופייה המוסרי של ישראל, ועל עתידה כמדינה יהודית ודמוקרטית".

"מי שמשלה עצמו שהסטטוס-קוו בינינו ובין הפלשתינאים ימשיך, עלול להיות קורבן אשלייתו. מנהיגים נבחנים בהצבת יעדים לעמם. בהתוויית דרכים להשגתם, גם במציאות הנראית כסרבנית. יצחק רבין הבין זאת הלכה למעשה ואזר אומץ לאחוז בקרני ההיסטוריה ולעצב את כיוונה. רבין נרצח, אבל הצורך לקבל את ההחלטה ההיסטורית בעינו עומד. יצחק סבר שהשלום דרוש לביטחוננו והביטחון דרוש לשלומנו.  תהליך השלום אינו מפנק. הוא כואב וקורע לב. עד רגע חייו האחרון הוא קיווה שנשכיל למצות את המהלך ולהביאו לכלל השלמה. הוא ידע שלשלום אין דרך סלולה. אלה שמוכנים ללכת בה. הם גם אלה שסוללים את דרכה. הסכמי אוסלו פתחו את השער לשלום. והניחו תשתית להסכמים עתידים בינינו לבין הפלשתינאים. ולעולם הערבי כולו".

הנשיא פרס המשיך והביע את תמיכתו נטולת הסייג באפיק המדיני המוביל לחלוקת הארץ, אפיק הסכם אוסלו: "ההסכם הפך אותנו ממובָלים ליוזמים. ליוצרי מציאות חדשה בהדרגתיות נבונה. הוציא אותנו ממצב של בלית ברירה. למצב של ברירה. וגייס את העולם להשתתף במחיר תהליך השלום במיליארדי דולרים. והקטינו את הנטל הכלכלי של אזרחי ישראל הנדרש כדי לשאת באחריות לחיי היום יום של הפלשתינאים. הם אפשרו לישראל להבהיר לעולם שאין בדעתה של ישראל לשלוט על עם אחר. הם שחררו את ישראל מהעול המוסרי של שלטון על עם אחר. תהליך אוסלו אפשר חתימת הסכם שלום עם ירדן. השלום עם ירדן הוכיח כי יתכנו יחסים ראויים בין מדינה ערבית למדינת ישראל.  מי שנכח בוועידות הכלכליות האזוריות ראה שישנו פוטנציאל לשיתוף פעולה כלכלי מבורך במזה"ת שהוא גם לטובת אזרחי ישראל. התיירות פרחה. הייצוא גדל וההשקעות לישראל קפצו מדרגה. קרנה של ישראל בעמים עלתה. על כן כל ממשלות ישראל אימצו הסכמים אלו.  לא הוצעה אלטרנטיבה. יש ספק אם היא קיימת".

לאחר דבריו העיקריים אודות התהליך המדיני התייחס הנשיא פרס גם לסוגיה החברתית כלכלית ואמר: "יחד עם מאמציו למען הביטחון והשלום יצחק העמיד על סדר יומנו עדיפות ברורה בתחום הצדק החברתי. הוא העמיד בראש סדר העדיפות הזה את החינוך. כי החינוך בסופו של דבר הוא השקעה הטובה ביותר בעתיד. הממשלה בראשותו בנתה תשתיות חדשות לקרב את הצפון ולפתח את הדרום. דברים אלה גישרו גם על הפערים בין יהודים לערבים. כפי שהיה נחוש בהצגתן. הוא זכה לראות כיצד הרצוי נכנע למצוי".

את דבריו חתם בקריאה לאחדות האומה התלויה לדבריו בשלום ובדמוקרטיה: "אחדותו של העם היהודי תלויה בשלום ובדמוקרטיה.  וגורלו תלוי בקיומה של מדינה יהודית.  בעולם של ימינו רוצחים בודדים פועלים להרוס מערכות שלמות. ארגונים קטנים מנסים לזעזע מדינות שלמות. הם סכנה לאושיות המדינית.  הרצח של יצחק רבין הוא שיא בפעולות אלו. אם לא נעקור מן השורש תופעות כאלה, עלולים להצמיח צמחי רעל מסוכנים גם בעתיד. בן הבליעל שרצח את יצחק חילל מצווה קדושה של תורת ישראל: "לא תרצח". אין יהודי הרשאי למחוק דיבר מעשרת הדברות. אין איש שראשי למחול לו על כך".

"ראוי שהאירועים לציון יום השנה לרצח יצחק רבין יוקדשו למורשתו ולא רק לזכרו.  שמונה-עשרה שנים חלפו. תינוקות שנולדו אז, הם היום חיילים בצה"ל.  על הדור הצעיר לדעת שחלומו של יצחק טרם הושלם. אין לנו לנוח על זרי דפנה.  בוודאי בטרם נדע שלום אמת וצדק חברתי. אישיותו ומורשתו של יצחק בכוחן להאיר את דרכם כחיילים וכאזרחים", דברי הנשיא.