דני דנקנר ישלם קנס כבד - שאלת המאסר פתוחה

יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, הורשע בשורת עבירות מרמה. בהסדר הטיעון נקבע כי יקנס במיליון ש"ח, ביהמ"ש יקבע האם יכנס לכלא.

ידידיה בן אור , י"ג בחשון תשע"ד

עתר. דנקנר
עתר. דנקנר
פלאש 90

דני דנקנר, ששימש כיו"ר בנק הפועלים, הודה והורשע היום בבית המשפט המחוזי בתל אביב בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של מרמה והפרת אמונים.

דנקנר הורשע גם בפגיעה בניהול התקין של בנק הפועלים, קבלת דבר בתחבולה מבנק DHB ההולנדי וקבלת הלוואה בתחבולה מבנק הפועלים.

במסגרת הסדר טיעון שנחתם עימו הוסכם, כי הפרקליטות תבקש לגזור על דנקנר מאסר בפועל, וההגנה תהיה חופשית לטעון לעונש כרצונה. כן הוסכם שדנקנר ישלם קנס בסך מיליון שקל. הטיעונים לעונש יישמעו ב-20 בנובמבר. ההסדר גובש לאחר משא ומתן בין המדינה לבין סניגוריו של דנקנר ואושר על-ידי פרקליט המדינה, משה לדור.

הפרשה נחקרה ביחידה הארצית לחקירות הונאה לאחר פניית בנק ישראל למשטרה, בעקבות חשד לפעולות בניגוד עניינים והפרת אמונים שביצע דנקנר בעת שכיהן בתפקיד יו"ר בנק הפועלים. סגן הנשיא, כב' השופט צבי גורפינקל, הרשיע את דנקנר בכתב האישום המתוקן הכולל שורה של עבירות חמורות.

באישום הראשון, הודה דנקנר כי בעת ששימש יו"ר בנק הפועלים, הסתיר מדירקטוריון הבנק את קשריה העסקיים של חברת אלרן (המוחזקת על ידי דנקנר ובני משפחתו) עם רפי ברבר, הבעלים של קרן RP, וזאת במקביל לכך שניהל מטעם בנק הפועלים את המו"מ לקביעת גובה הפיצוי שיקבלו ברבר וקרן RP מבנק הפועלים, ולמעשה קבע את גובה הפיצוי בסך 25 מיליון דולר. בגין אירועים אלה הורשע דנקנר בעבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד ופגיעה בניהול התקין של בנק הפועלים.

באישום השני דנקנר הודה כי הסתיר מדירקטוריון בנק הפועלים את העובדה שביקש וקיבל הלוואה בסך 5 מיליון אירו מבנק DHB ההולנדי, אשר בבעלות הליט צ'ינגלולו, וזאת בזמן שבתפקידו כיו"ר בנק הפועלים תמך דנקנר בשורת החלטות בדירקטוריון שנועדו לסייע ולהיטיב עם צ'ינגלולו. בנוסף, הודה דנקנר כי ניהל בשם הבנק פגישות עבודה שונות עם צ'ינגלולו, חלקן בארבע עיניים, כל זאת מבלי שדיווח לדירקטוריון הבנק על ההלוואה שביקש וקיבל ממנו. בגין אירועים אלה הורשע דנקנר בעבירות של מרמה והפרת אמונים בתאגיד ופגיעה בניהול התקין של בנק הפועלים. דנקנר אף הודה כי קיבל דבר בתחבולה מבנק DHB ההולנדי. דנקנר נדרש במסגרת בקשת ההלוואה מבנק DHB, למסור דיווח אודות שווי ההון העצמי שלו. דנקנר העביר לבנק DHB מסמך על גבי נייר המכתבים של בנק הפועלים, בו הוא מצהיר כי ההון העצמי שלו נטו, הוא 50 מיליון אירו, זאת בעת שההון העצמי האמיתי שלו באותה תקופה היה נמוך באופן משמעותי. בגין אירוע זה הורשע דנקנר בעבירה של קבלת דבר בתחבולה מבנק DHB.

האישום השלישי בו הודה דנקנר נוגע לכך שבעת שכיהן כיו"ר בנק הפועלים, קיבל בתחבולה אשראי מהבנק. דנקנר ביקש אשראי בנקאי בסך כ-13 מיליון שקל, ולשם כך התבקש למסור הצהרת עושר לבנק. דנקנר מסר הצהרת עושר לידיו של ציון קינן, שכיהן באותה תקופה בתפקיד מנהל החטיבה העסקית של הבנק. בהצהרת העושר כלל דנקנר את ההון של בני משפחתו המורחבת, אך הצהיר כי מדובר בעושר האישי שלו, שעה שהונו העצמי היה נמוך באופן משמעותי מההון עליו הצהיר. כמו כן, מסר דנקנר לקינן כי מטרת האשראי המבוקש היא מימון השקעה לבניית נכס נדל"ן ברחוב יבנה בתל אביב, בעוד שבפועל האשראי שימש לרכישת אג"ח של חברת אלרן. בגין אירוע זה הורשע דנקנר בעבירת קבלת דבר בתחבולה מבנק הפועלים.

במסגרת ההסדר, הסכימה המדינה לוותר על הרשעה באישום הרביעי שבכתב האישום המקורי, שעסק בכספים שהחזיק דנקנר בחשבון הבנק של מזכירתו, מבלי לדווח על כך כדין. את המדינה ייצגו בתיק עורכי הדין ד"ר מאור אבן חן, טל פרג'ון ומורן ברטפלד מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה.