הניצחון בשדרות מעביר מסר לבנט. דעה

תוצאות הבחירות בשדרות משקפות שוב את הקונספט השגוי של הבית היהודי בחבירה לכוחות חילוניים וליברליים.

הרב אריאל בראלי , כ"ה בחשון תשע"ד

בנט מצביע ברעננה
בנט מצביע ברעננה
צילום: יח"צ

אנחנו שומעים היום את נפתלי בנט מנכס בקול תרועה רמה את הניצחון בשדרות למפלגת הבית היהודי ש"הלכו לפריפריה". האמת שונה לחלוטין.

הייתי שם בחצות הלילה וראיתי את השמחה ואת הברק בעיניים. מגוון גדול של תושבי שדרות מכל הסוגים - מבוגרים, צעירים, דתיים וחילונים, והפנים המאירות של תושבי העיר קרנו. כולם יחד עמלו ללא לאות להגיע לרגע הגדול של השינוי המיוחל להנהגת העיר. אחדות כזו נובעת ממקור טהור, שרק הוא יכול להוות בסיס משותף לאנשים כל כך שונים.

ברמה הנקודתית אלון דוידי הוא חבר מרכזי בתנועת הליכוד, וחברי הגרעין התורני בשדרות העומדים מאחוריו רחוקים מאוד מהכיוון הליברלי שבנט ויועציו מנסים להנחיל לציונות הדתית. אבל מעבר לאי הדיוק ברמה המקומית, מסתתרת בניצחון בשדרות הבנה עקרונית שבנט חייב להפנים.

ה'לייט' במרכז

בנט נבחר על סמך הבטחתו ש"משהו חדש מתחיל". רבים מרבני הציבור הדתי-לאומי נשבו בקסמו מתוך מחשבה שבנט ייקח את האג'נדה הדתית-לאומית וירחיב אותה למעגלים נוספים. בפועל התווספו אמנם מעגלים נוספים, אולם עם הזמן הסתבר שמבחינת בנט, המשפט "משהו חדש מתחיל" מתורגם לטשטוש הפן התורני של הציבור הדתי-לאומי והעמדת אורח החיים ה'לייטי' במרכז. כך בחבירה ללפיד ובדחיקת החרדים; כך באי התחשבותו בדעת הרבנים במרוץ לרבנות הראשית ובדחיקת הרב אריאל והרב דרוקמן; וכך בנתנו יד לקיצוץ חסר תקדים בתקציב עולם הישיבות בכלל והישיבות הדתיות-לאומיות בפרט. התזה של בנט ויועציו היא פשוטה: הצד התורני בציבור ("חרד"לים") הוא זניח. אנחנו נעמיד אג'נדה ליברלית-לייט, יצטרפו אלינו כוחות חילוניים ויחד נקים יהדות ישראלית חדשה.

בפועל, בנט לומד על בשרו שהציבור הדתי-לאומי הוא מורכב יותר משחשב. הפסדיו החוזרים ונשנים של בנט, הן ברבנות הראשית, הן במאבק על התקציב והן כעת במישור המוניציפלי, מוכיחים שיש כוחות נוספים בחברה הישראלית בכלל ובציבור הדתי-לאומי בפרט שהוא לא לקח בחשבון. נכון שהציבור הדתי-לאומי מחולק. אולם רובו של הציבור מצוי באמצע ורואה ברבנים גורם משמעותי בהכוונת חייו ובחינוך ילדיו. גם אותם חילונים שהצטרפו בזמנו לבית היהודי, עשו זאת מפני שראו בבית היהודי מפלגה שונה מהמפלגות החילוניות. המנוע האידיאולוגי של הבית היהודי הוא עולם התורה הציוני-דתי, ולרמיסה שלו ישנן השלכות ישירות על הגרעין הקשה של המפלגה.

למעשה, הניצחון בשדרות מעביר מסר לבנט: במקום שבו הצד התורני מצוי במרכז וחובר לכוחות העממיים-מסורתיים שמצויים בחברה הישראלית, ישנה הצלחה. שדרות היא הביטוי לגרעין תורני וישיבה פורחת שאינם מתנצלים על התורניות שלהם, ודווקא בגלל זה הם מוצאים ממשק עם כוחות נוספים: עולים, מסורתיים, מזרחיים, וכן, גם חרדים. בירושלים, שם ניסה בנט להציב מאבק ישיר בין המחנה התורני למחנה הליברלי – הוא נחל מפלה. המלצתי לבנט לא לנוח על זרי הדפנה של תוצאות הבחירות הארציות לפני כמה חודשים. הייתה כאן הצלחה שנבעה בעיקרה מתקווה שניתנה באדם לא מוכר, הצלחה שלא ברור שתחזור בשנית. אם הקו הליברלי ימשיך, יסתבר שזו הייתה הצלחה חד-פעמית; והפילוג בירושלים הוא תמרור אזהרה.

עדיין לא מאוחר. אפשר לקחת את המודל של הגרעינים התורניים בפריפריה ולהעמיד אותו כמרכז. לחבור למקומות הטבעיים - החרדים והציבור העממי - ולנטוש פוליטית ורוחנית את הברית עם אליטות ליברליות וחילוניות. תורת חיים אותנטית היא הדרך היחידה להנהגת כלל ישראל.