'הדרישה להכרה בישראל – נועדה לתקוע המו"מ'

ח"כ מצנע מבקר את נתניהו: הדרישה להכרה בנו כמדינת הלאום היהודי נועדה להיות מקל בגלגלי המו"מ. היא מביישת אותנו. ראיון.

שמעון כהן , ל' בחשון תשע"ד

עמרם מצנע
עמרם מצנע
צילום: פלאש 90

בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחס יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, חבר הכנסת עמרם מצנע (התנועה), להרכב הקואליציה שלהערכתו לא צפויה להחזיק מעמד יותר מכמה חודשים.

בהמשך הראיון אף הציג את המתווה שלטעמו יוכל להוביל להסדר מדיני עם הפלשתינים וכינה את דרישתו של ראש הממשלה להכרה פלשתינית בישראל כמדינת הלאום היהודי - כמקל בגלגלי המו"מ.

בראשית הדברים הבהיר חבר הכנסת מצנע כי במציאות הנוכחית שבה הקואליציה בנויה מקצוות פוליטיים שרידותה תיתכן רק במצב שבו אין התקדמות כלשהי בסוגיה המדינית, "אבל גם לזה יש סוף", אמר.

להערכתו בתוך כעשרה חודשים תצטרך הממשלה להכריע אם היא מתקדמת לכיוון הסדר מדיני או נסוגה ממנו, הכרעה שתקומם עליה או את חסידי ארץ ישראל השלמה, כהגדרתו, או את מאמיני ההיפרדות והחלוקה לשתי מדינות. "כל בר דעת מבין השעון מתקתק לאיזה כיוון", דברי מצנע.

בתגובה נשאל מצנע אם יתכן ודווקא המו"מ האינטנסיבי שמנהלת יו"ר מפלגתו, השרה לבני, יביא אותה למסקנה שאין פרטנר פלשתיני שנכון להתגמש ומתוך כך תודיע לבני כי זו השעה להקפיא את המהלך המדיני ולקדם תהליכים חברתיים פנימיים בישראל. מצנע מתקשה להאמין שכך יהיה שכן לדבריו בתפיסתה של 'התנועה' ההיפרדות מהפלשתינים היא אינטרס ישראלי ושמירה על דמותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית מחייב היפרדות שכזו ללא קשר לעמדתו של הפרטנר. "כל דיבור על כך שאין פרטנר מותיר את הווטו אצל הפלשתינים", אמר מצנע.

בעקבות הדברים נשאל אם יתכן שדווקא עמדה זו לפיה הקמת מדינה פלשתינית היא אינטרס ישראלי, עמדה הנשמעת שוב ושוב על ידי השמאל הישראלי, מקשיחה את עמדותיהם של הפלשתינים הטוענים שאין סיבה שיוותרו על פרמטר מדיני כלשהו למען מה שמוגדר בעיני הישראלים כאינטרס שלהם. אולי, שאלנו את מצנע, יהיה נכון דווקא להבהיר שמדינה פלשתינית היא אינטרס פלשתיני ולא ישראלי ורק אז יהיה ברור להם שהם צריכים להתגמש למען האינטרס שלהם.

מצנע מצידו השיב כי גישה זו היא אכן "כיוון נכון וראוי", וכי יש להבין שהסכמים לא עושים בגלל עיניו היפות של אחד הצדדים אלא בשל שיתוף אינטרסים ולהערכתו יש למצוא את האינטרסים המשותפים מול האויב הפלשתיני.

בהמשך דבריו קבע חבר הכנסת מצנע כי בעוד לפני שנים רבות הויכוח היה על מהות ההסדר המדיני הרי שכעת הוא רק בשאלת הדרך אליו. "מי שמצוי בעניינים יודע מה ההסדר והשאלה שנותרה היא רק איך להגיע אליו".

לדבריו ארבע סוגיות הן העומדות על סדר היום ובארבעתן ניתן להגיע למתווה מוסכם מול הפלשתינים:

הסוגיה הראשונה היא סוגיית הגבולות. לדבריו ניתן להסכים על גבולות על בסיס 67' כולל חילופי שטחים והשארת הגושים הגדולים בידי ישראל. לשאלה אם קיים מנהיג פלשתיני שיסכים לכך השיב מצנע בחיוב.

השאלה  השנייה היא שאלת ירושלים ולדבריו ניתן להסכים על ירושלים המאוחדת על בסיס שכונותיה היהודיות ובכך לראות הישג שיותיר את השכונות היהודיות שנבנו על שטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים בידיה של ישראל.

עוד אומר מצנע כי יוסכם שלא תהיה חזרה של פליטים כאשר הדיון יתמקד במימוש השיבה ולא על זכות השיבה, כלומר הפלשתינים לא יתחייבו שלא לחלום על השיבה אבל המימוש במסגרת ההסכם ימנע יישום של חלום זה. מצנע מדמה זאת לפינוי אפשרי של חברון, מהלך שלא יהיה בו כדי לערער על זכותנו על עיר האבות אך לפי שעה ידחה בכמה מאות שנים את יישומה של זכות זו, כהגדרתו.

הסוגיה הרביעית היא סוגיית הביטחון שלדבריו יש בה כר נרחב להבנות.

עוד הוסיף מצנע וקבע כי "האמירה שלנו שלא נסכים לדבר עם הפלשתינים אם הם לא יכירו במדינת ישראל כמדינת העם היהודי היא הצהרה שכל מטרתה היא לתקוע את התהליך. זה אפילו מבייש אותי".

כשנשאל מצנע אם משמעות דבריו היא שראש הממשלה בדרישתו זו תוקע מקל בגלגלי המו"מ, השיב בצחוק גדול ואמר: "למה באה הדרישה הזו? זה לא מבייש אותך שהאויב שלך, המוסלמים, צריכים להכיר בך כמדינת העם היהודי? כשהגענו לכאן, כשהציונות התחילה לנבוט, שאלנו מישהו ובדקנו עם מישהו איזה מדינה אנחנו?".

מצנע ביטל בדבריו גם את הסברו של ראש הממשלה לפיו דרישתו זו מהפלשתינים נועדה למנוע דרישה לשוב לתל אביב ורמלה ביום שלאחר קיומו של הסכם מדיני עימם. "מה איכפת לך שידרשו? בסוף יש הסכם, הסכם אינטרסים, שכולל ויתורים מאוד כואבים אבל מאפשר לנו להשקיע כספים בבעיות האזרחיות הפנימיות שהן האיום הגדול ביותר על החברה בישראל – פערים חברתיים, יוקר מחיה, נטישה של ישראלים טובים את הארץ, חוסר האמון בשורשים היהודיים שלנו".

ולא נצטרך להתמודד עם איום טילים על נתב"ג?

"נצטרך להתמודד. אני הרי חיפאי וחיפה התמודדה עם טילים רבים שספגנו. זה לא מאיים על מדינת ישראל. אין היום ציי טנקים בגבולות שמסתערים על מדינת ישראל".

היום אין טנקים, אבל אחרי שתעשה הסכם יהיו טנקים בקלקיליה. למה שלא יהיו טנקים?

"אני רוצה להזכיר שההסכמים עם ירדן, מצרים והסכם הפסקת האש עם סוריה כובדו על ידי שליטי ערב גם כשהם נרצחו או נעלמו. ביטחון זה לא מצרך של שחור ולבן. צריך להבין שהביטחון הבסיסי מושג על ידי הסכמי אינטרסים".

ומה יקרה אם למרות כל מה שתיארת כאן תגלה השרה לבני שאין עם מי לדבר? שאין פרטנר? נחזור למתווה חד צדדי כמו ברצועת עזה?

"אני לא עוסק בשאלות היפותטיות. יש קווים משותפים לאינטרסים בינינו לבין הפלשתינים ואת האינטרסים הללו אפשר לאתר להגדיר ועל בסיסם להגיע להסכם".

ואם לא?

"אם לא זו שאלה מעניינת שנצטרך להתמודד איתה לכאן או לכאן כי בסופו של דבר המציאות שבה ישראל מחזיקה תחת שליטתנו מיליוני פלשתינים בניגוד לרצונם זה לא יוכל להימשך לעד".

אני מזכיר שבתחילת הדברים קבעת שהסוגיה המדינית תוביל לפירוק הקואליציה והנה אני מציג בפניך תסריט שבו השרה לבני מגיעה למסקנה שאין פרטנר ואתה אומר שזו שאלה מעניינת, כלומר הקואליציה עוד יכולה להמשיך.

"הכול יכול להיות אבל אני מעריך שזה לא יקרה".

כשנשאל מצנע כיצד יתרחש פירוקה של הקואליציה סירב לחזות את הדברים, "מי יכול לנבא מה ילד יום. אנחנו במציאות מאוד מסובכת ומורכבת", אמר והזכיר את המחלוקת הקוטבית שהתעוררה בעקבות פרשת שחרור המחבלים, מחלוקת שהתעוררה עוד טרם הנגיעה בסוגיות המהותיות והדרמטיות באמת של המו"מ המדיני.