סינדרום אוסלו – תסמונת הילד המוכה

עשרים שנה לאוסלו ובאוניברסיטת אריאל יוצא לאור בהוצאה שנייה הספר 'סנדרום אוסלו' המנתח איך קרה שהאמנו לערפאת וחבריו.

שמעון כהן , א' בכסלו תשע"ד

Clinton and Arafat
Clinton and Arafat
Flash 90



טוען....

בימים אלה יוצא לאור מחדש ספרו של הפרופ' היהודי אמריקאי קנת לוין 'סינדרום אוסלו' בהוצאתה של אוניברסיטת אריאל. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם הד"ר רון שלייפר, ראש מרכז אריאל לחקר ביטחון ותקשורת באוניברסיטה, על הספר שהוא עצמו היה היוזם להוצאתו במהדורה העברית.

ד"ר שלייפר, מומחה בינלאומי ללוחמה פסיכולוגית, מספר כי לאחר הוצאתו של הספר במהדורתו האנגלית וההתעלמות המכוונת ממנו פגש את הפרופ' לוין והציע לו להוציא את הספר במהדורתו העברית שאזלה במהירות מהשוק.

בספרו זה מתבונן פרופ' לוין מהצד על ההתרחשויות המדיניות והפוליטיות הישראליות ומנסה לנתח כיצד העם היהודי קנה את המסרים של אנשי אוסלו, כלשונו של שלייפר המציין כי לקנת היה ברור שלא מדובר במסרים שנאמרים על ידי תומכי אוסלו אלא במשהו עמוק הרבה יותר.

לטעמו לא יתכן שעם סביר יראה כיצד ערפאת ואנשיו מדברים על שלום באנגלית ובערבית מדברים על הסכם אוסלו כקרש קפיצה להשמדת ישראל ועל אף זאת ועל אף הטרור העקוב מדם ימשיכו להאמין בחזון התעתועים של אוסלו.

את המענה מוצא לוין בעולם ההיסטוריה והרפואה כאשר הוא משלב את שניהם. את התופעה הוא מדמה לתופעת הילד המוכה המאשים את עצמו ומשוכנע שאם רק יתנהג אחרת יחדל אביו להכותו מבלי לדעת שאת המכות ימשיך לספוג בכל מקרה והבעיה טמונה באביו ולא בו.

לדבריו של שלייפר גישה זו המנותחת לאורכו של הספר אינה מגובה בשיטות המחקר האופנתיות ומשום כך זכתה להתעלמות גורפת הזירה האמריקאית ואולם בעריכתו המחודשת בעברית, עריכתו של צור ארליך שקיצר את הספר בן 600 העמודים לכ-170 עמודים הדברים מובאים באופן מרתק בפני הקורא הישראלי הפוקח את עיניו אל מול הנתונים והניתוחים המוצגים בפניו החל מניתוח התסמונות שליוו את העם היהודי בגלות ועד ימינו אלה.

לוין מסביר כיצד תסמונת הילד המוכה חלחלה אלך התודעה היהודית במשך מאות שנים והתחברה אל תופעת ההתבוללות שביקשה למצוא חן במאתיים השנים האחרונות בפני הגוי ובשל כך האשימה את עצמה, ומכאן ועד סינדרום אוסלו המאשים את הישראלי בחוליים שונים שאין לו דבר עימם, הדרך קצרה.

ואם נדמה שראיית שורש הבעיה במשהו הדומה ל-DNA היסטורי לקוי הרי שד"ר שלייפר מוצא את ראשיתה של ההתעוררות והחזרה לעצמיותו של עם ישראל בתנועת ההתיישבות ואפילו במתנגדים לה. לטעמו עצם הויכוח סביב פריחתו המחודשת של עם ישראל בארצו ועצם ההתבוננות סביב אל ירושלים הפורחת תוך כדי אבל על חורבנה מצריך דיון ועימות פנימי המחייב התמודדות עמוקה עם המציאות.

לעומת המתבוננים במבט שכזה מוצא שלייפר תיאום בין השמאל הקיצוני לעולם החרדי הקיצוני, בשניהם, כך הוא מסביר, ניתן למצוא את החותם הגלותי טבוע עמוק ואיתו גם את החשש מעצמאות ושלטון ישראלי.