דעה: הבסיס הוא ההלכה

עומר נבו מגיב לטור של עמנואל סגל, וטוען כי ההשתתפות בריאליטי קודם כל צריכה לעמוד במבחן ההלכה.

עומר נבו , י"ז בכסלו תשע"ד

עקיבא וענהאל שמואלי
עקיבא וענהאל שמואלי
עדי אורני
היה קשה לי לקרוא את הטור שכתב עמנואל סגל ועלה אתמול פה במדור (הקליקו לכניסה). נראה לי שלא רק לי - עיינתי קצת בטוקבקים, וראיתי שיש הרבה שמזדהים עם מה שאני מרגיש. סגל פשוט פספס פה. למה אני מתכוון? אנסה להסביר.

נראה לי קצת מוגזם לבחון את ההשתתפות של חבר'ה מהמגזר בתוכניות ריאליטי רק מהבחינה החברתית, ורק לבדוק האם הם "עלה תאנה" או לא. סגל אומר, שזאת הנקודה שצריכה לעניין אותנו. אבל עם כל כמה שהנקודה הזו מעניינת, ואולי חשובה, היא לא מספיק חשובה כדי להיות המרכזית.

לדוגמה, סגל כותב כך: "לגיטימיות ההשתתפות מבחינת ההלכה שייכת בעיקר בקונטקסט האישי - כל אדם ראוי לו שיעשה את חישוביו שלו לפי מערכת הערכים שלו, וזה לא אמור לעניין אותנו כמגזר."

מה זאת אומרת "זה לא אמור לעניין אותנו כמגזר"? מצד אחד ברור שכל אחד עושה בחירותיו האישיות, אבל גם לנו כמגזר יש מה לומר. אנחנו לא יכולים להכריח את שושי ושושה ואת אלון טאוב (שמותיהם כדוגמה, הכוונה כמובן לכל משתתף דתי) להרגיש חלק מהמגזר, אבל אם הם מבחינתנו מייצגים אותנו - אנחנו צריכים לבדוק מה אנחנו חושבים על לגיטימיות ההשתתפות שלהם.

יש המון שאלות הלכתיות שעולות לגבי השתתפות בתוכניות כאלה: החל משירת נשים, דרך מקרים של נגיעה וחוסר צניעות, וכלה בשאלה של נתינת הלגיטימיות לתרבות המערבית. ובאמצע יש עוד הרבה, בל נשכח.

אני לא בא להעיד על אף אחד מהמשתתפים, אם הוא בסדר או לא. אבל אני כן חושב שבמקום שלנו כמגזר, אנחנו יכולים לשפוט אם הדבר לגיטימי מבחינתנו או לא. ברור שזה לא יגרום למתמודדים האלה לעזוב את התוכנית, אבל זה יגדיר אותנו, ויגדיר את מה שמבחינתנו בסדר או לא בסדר. יש לזה חשיבות אפילו ברמה החינוכית, ובוודאי ברמה הערכית. הגבולות הברורים הם גבולות ההלכה - ואם אנחנו לא יוצאים קבל עם ועדה נגד ההשתתפות בתוכניות ריאליטי, זה כאילו אנחנו מתעלמים מהגבולות האלה.

יש לכם עוד מה לומר בנושא? רוצים להגיב למאמרים של עמנואל סגל ועומר נבו? פנו אלינו בeditor.noar@gmail.com