אסירים ביטחוניים
אסירים ביטחונייםFlash 90

התרחיש הזה נשמע כמו מבצע של שניים במחיר אחד: אתה מחבל פלשתיני שרצח יהודים וגם ישב בכלא? כעת, לא רק שתזכה לשחרור במסגרת המחוות של ישראל, אלא גם תקבל מענקים כספיים ומשכורת בתמורה לישיבה בכלא מטעם הרשות הפלשתינית. בתחילת השבוע פורסם כי המחבלים ששוחררו לאחרונה מהכלא הישראלי במסגרת המשא ומתן המדיני לא יידעו מחסור בשארית ימי חייהם.

כל מחבל, כך דווח, יקבל מענק של 50 אלף דולר, וגם משכורת לכל החיים הצמודה לוותק שלו בכלא. גורמי ביטחון מודאגים מהמענקים האלה ומהשפעתם על הרחוב הפלשתיני, ובמיוחד מגורמים עניים וקיצוניים שהתמריץ הכלכלי עלול להוביל אותם היישר לחיק הטרור. אבל מי שמצוי בתחום יודע שזו רק חלק מתמונה רחבה הרבה יותר של עידוד ממוסד למחבלים, לפיגועים ויחס אנטי ישראלי בשטחי הרש"פ.

משתלם להיות מחבל

איתמר מרכוס מ'מבט לתקשורת פלשתינית' אינו מופתע מהנתונים שפורסמו, ויודע לתת תמונה רחבה יותר אודותם: "האסירים מקבלים שלושה סוגי תשלומים. מיום שהמחבל נאסר ועד שחרורו הוא מקבל משכורת של 1,400 שקלים לחודש, כשהמשכורת הזו עולה ככל שהתקופה בכלא מתמשכת". אם למשל מחבל יושב בכלא הישראלי עשר שנים, משכורתו מגיעה עד ל 10,000 שקלים בחודש, פי ארבעה מהמשכורת הממוצעת ברש"פ. בנוסף לכך, ביום שבו הוא יוצא מהכלא הוא מקבל מענק שחרור, ואם הוא היה בכלא למעלה מחמש שנים, הוא גם מקבל משכורת לצמיתות.

את המידע הזה גילו מרכוס ואנשיו באמצעי התקשורת הפלשתיניים ועל גבי 'אל-חייאת אל-ג'דידה', העיתון הרשמי של הרשות, שם שרטטו טבלה עם המשכורות של עובדי הרשות. "הנתון הזה היה שם, האסירים נחשבים עובדים". למרכוס חשוב להדגיש שלא מדובר בסיוע הומניטרי לאשת האסיר או לאמו, שעלולות להישאר בלי מפרנס בעקבות כליאת הגבר במשפחה. "הם מכנים את הכסף הזה 'משכורת' ולא סיוע, והוא גם שייך לאסיר. הוא יכול להשאיר ייפוי כוח לאשתו לקבל אותו, אבל הוא גם יכול לשים אותו בחיסכון כך שמשפחתו לא תקבל ממנו שקל. המשכורת היא שלו בלבד".

כמה כסף זה יוצא? הרבה. בכלא הישראלי יושבים היום כמה אלפי מחבלים, אומר מרכוס, בין 4,000 ל 5,000, ויש פי כמה מהם ששוחררו. לא כולם זכאים, כאמור, לתשלום ארוך הטווח, ומרכוס אומר שזו עילה לטרוניה מצדם וגם מוטיבציה לסייע בעוד פיגוע קטן. "היה אסיר משוחרר אחד שהתלונן שהוא ישב ארבע וחצי שנים בכלא, כך שרק בגלל חצי שנה הוא פספס את ההטבה. דבר כזה מעודד אותו בהחלט לחזור ולהשתתף במעגל הטרור, כדי לקבל את הכסף". 

ההקצבה הזאת מתחברת למדיניות הכללית של הרשות בכל הקשור לאסירים. "לפני כמה שבועות הטלוויזיה הפלשתינית קיימה ביקור בבית משפחתו של עבדאללה ברגותי, שמרצה 67 מאסרי עולם על רצח ישראלים. הוא השיאן. היא גם ביקרה את משפחת איברהים חאמד שמרצה 54 מאסרי עולם, וחגגה את יום הולדתו של עבאס אל-סייד, מתכנן הפיגוע במלון פארק. במהלך הביקור אצל המשפחות תקפה הטלוויזיה הפלשתינית את ישראל ושאלה איך אפשר לקרוא לאנשים האלה טרוריסטים, הרי הם גיבורים. המשכורת מקנה מעמד, וזו בעצם אמירה ממשית של 'אנחנו משלמים לך שרצחת ישראלים'".

במקום שבו יש עוני וקשיים כלכליים, המשכורת מהווה מוטיבציה לצאת ולפגע בישראל?

"הסיבות לכך שאדם הופך למחבל הן מורכבות. זה גם עניין של אישיות ושל סביבה. מצד שני, תחשבי שאדם שיוצא מהכלא לא צריך להתחיל את החיים שלו מחדש ולחפש עבודה כמו רוצח מהשורה. הוא מסודר, והיכולת הכלכלית שלו מקנה לו מעמד וכולם רואים את זה. וגם אם זה משפיע רק על אחוז אחד מכל הפלשתינים, הרי שזו תשתית טרור ענקית".

חינוך לשאהידיזם

לפני שלושה חודשים, בטרם החל סבב נוסף של שיחות מדיניות, העביר ראש הממשלה בנימין נתניהו לג'ון קרי, מזכיר המדינה האמריקני, מכתב ובו הבהיר שלא ייתכנו שיחות בלי הפסקת ההסתה בצד הפלשתיני. נתניהו כתב ש"הסתה ושלום לא הולכים יחד", ומחה על כך שהצד השני מחנך את ילדיו לשנאת ישראל ו"מניח את התשתית להמשך האלימות והטרור". ראש הממשלה גם הסתייע בציטוטים מהתקשורת הפלשתינית, ובין השאר ציטט את קריין הטלוויזיה הרשמית של הרש"פ שדיבר על כך שהמדינה העתידית תשתרע מראש הנקרה ועד אילת.

עוד הזכיר נתניהו במכתב שזמר פלשתיני שר לקבוצת ברצלונה שהגיעה לבקר ברש"פ שיר שמילותיו כללו את המשפטים הבאים: "ארצי פלשתין, פנה לצפת ולטבריה, שלח ברכות לים של עכו וחיפה, אל תשכח את נצרת וספר לבית שאן על שיבת אנשיה". נתניהו הוסיף והלין גם על החינוך לשנאה והקריאות להשמדת ישראל במערכת החינוך וטען כי הקריאות האלה לא פוסקות, גם לא בזמן המשא ומתן המדיני. גם את הפיגוע שהתבצע בשבוע שעבר, אשר במהלכו נרצח החייל עדן אטיאס, תלה נתניהו בהסתה שמתקיימת ברש"פ. "ההסתה באמצעים הרשמיים ברשות הפלשתינית ובבתי הספר שלהם חייבת להיפסק", דרש.

גם זה לא מפתיע את מרכוס, שעומד להוציא מחקר ובו סיכום של התבטאויות ההסתה מתחילת השיחות המדיניות הנוכחיות ועד היום. "המחקר מקיף 100 עמודים של דוגמאות שכוללות הצגת עולם בלי ישראל, שירים שמהללים טרור ועוד. בין אלה יש המון הסתה לשנאה. מאשימים את ישראל שהיא רוצה להרוס את מסגד אל-אקצא, שהיא מפיצה סמים בכוונה תחילה ועוד. אנשים חושבים שיש שינוי במדיניות הזאת של הרשות, אבל אין. להפך, יש הגברה".

מרכוס לא מאשים את התקשורת. הארגון שלו בוחן בעיקר את התקשורת הרשמית של הרש"פ, ודרכה הוא מנתח את המגמות של ההנהגה. "לפני שלושה שבועות הקריאו נאום שנאמר שאבו-מאזן כתב אותו, ובו נטען ש'כל פלשתין כבושה'. את זה הוא לא יגיד בקולו. אבל התקשורת שלו היא השופר".

המרכז לחקר מדיניות המזרח התיכון, אותו מנהל דוד בדין, רכש את ספרי הלימוד של הפלשתיניים ונתן אותם לשלושה מתרגמים שונים. כולם הגיעו למסקנה אחת: "יש בספרים חינוך לשאהידיזם. זה מכוון. יש כאן חינוך למלחמה ממש". הספרים מהללים את כל מי שרצח יהודים ופיגועים מן העבר. בדין מספר שבשנת 1999 קיבלו הילדים תוכנות מחשב שמנחות אותם איך לאתר את ביתם מתש"ח ואיך להרוג את היהודים שגרים בו עכשיו. "בקיץ מתקיים 'מחנה גי'האד', שבו תוך כדי משחקים שרים שירים על הג'יהאד ומהללים את כל מי שנכנס לכלא".
ואולי אנחנו מפרשים לא נכון את כל האמירות שלהם על חיפה ויפו ולוד? אולי יש כאן איזה חזון אחרית הימים או נוסטלגיה שגם הם חושבים לא לממש?


"ישבתי עם פרופסור חבר באש"ף שבאמת התחיל לדבר על הדברים האלה כנוסטלגיה. אבל אחרי כמה דקות הוא החל לדבר על כך שזו תוכנית מציאותית, על השולחן, ושיש כוונה לקחת את הבתים האלה חזרה. אם התושבים לא יפנו את הבתים בצורה מסודרת ויזומה, הוא אמר, הם יצטרכו לפנות אותם באלימות". לבדין יש דוגמאות נוספות בנושא ומסקנה: "זו לא נוסטלגיה, זו מציאות".

איך, לדעתך, מתחבר הנרטיב החינוכי והתקשורתי הזה לתשלומים למחבלים המשוחררים?

"זה בונה תודעה אצל הילד. כשאתה לומד שיעור על השאהידים ומקשיב לתוכנית שמהללת אותם וכשאתה רואה שהם מקבלים תפקידים רמים ברש"פ, הם הופכים למודל לחיקוי לילדים וגם למבוגרים".

בדין מציין שקיימת מחלוקת גדולה בחברה הפלשתינית על הדרך שבה צריך לנקוט כלפי ישראל, אבל מכיוון שאין בה חופש ביטוי אמיתי, הדעות האחרות לא ממש מקבלות ביטוי.

לא טרוריסטים, לוחמים

ד"ר מרדכי קידר מאוניברסיטת בר-אילן לוקח את הדברים צעד נוסף קדימה. "לתפיסת הרשות, האנשים האלה הם בכלל לא מחבלים ואפילו לא אסירים, אלא שבויי מלחמה", הוא אומר ומוסיף: "הם כופרים גם בעצם החזקתם בכלא וטוענים שלפי החוק הבינלאומי הדבר אסור. אנחנו רואים בהם טרוריסטים, אבל מבחינתם, אם כך, ההיסטוריה של מדינות אירופה צריכה להיכתב מחדש, כולל למשל ההתנגדות של הצרפתים לכיבוש הנאצי, כי הם רואים גם אותנו ככובשים".

קידר ממשיך בתרגיל החשיבה ההפוכה ואומר שכשם שבישראל קוראים למקומות על שם מנהיגים ולוחמים שפעלו למען הכלל, כמו משה דיין או בן-גוריון, הפלשתינים קוראים לכיכרות ולמוסדות על שם הלוחמים שלהם. "האנשים האלה שפעלו רבות בצבא ישראל, מבחינתם הם פושעי מלחמה".

אם כך אין סיכוי להפסיק את ההסתה הפלשתינית נגד ישראל, כי מדובר בתפיסה אחרת לגמרי.

"הם לא קוראים לזה הסתה אלא חינוך ללאומיות. חיפה ויפו הן לגמרי חלק מהגיאוגרפיה שלהם והטענה היא שהם, ככל עם אחר, רשאים לעשות כל דבר כדי להפסיק את הכיבוש של הארץ שלהם".

לדברי קידר, ישראל אשמה לא מעט בטרמינולוגיית הכיבוש, משום שהיא הכניסה אותו לשיח: "שמגר כתב מאמר שבו הוא מודה ששגה כשהכניס את המושג הזה לשיח בכל הקשור ליהודה ושומרון, אחרי מלחמת ששת הימים".
אתה בעצם מתאר שתי ישויות שמדברות בשפות שונות. אנחנו קוראים לזה הסתה והם מחנכים לזה ממקום מאוד עמוק. אם כך, הדרישה של נתניהו ושרים אחרים להפסקתה היא חסרת סיכוי.

"נכון. בסופו של דבר הקבוצה שתהיה נכונה יותר להקרבה היא זו שתנצח. שלום במזרח התיכון לא עושה מי שמדבר, מבקש ומתחנן, אלא רק מי שאינו מנוצח, רק מי שהאויבים שלו מבינים שכדאי להם להניח לו".

יהונתן דחוח הלוי, מזרחן ועיתונאי, מסכים עם ההגדרה של קידר ומוסיף פרט מעניין: "בחוק הפלשתיני אין הגדרה של ארגון טרור. כל ארגון שנלחם בישראל הוא חוקי ולגיטימי, גם אם הוא לא פלשתיני בכלל כולל, למשל, אל-קאעידה. כל מי שנלחם בכיבוש ומבצע פיגוע זוכה לסיוע, למימון ולכבוד. מה בעצם ישראל צריכה לעשות למחבל שתפסה מפוצץ אנשים במדרחוב בירושלים? לשלוח אותו במונית לרמאללה. כך מבחינתם". 

מבחינת האפקט של ההסתה והמימון, דחוח-הלוי חושב שזהו רק סימפטום לדבר הגדול ו"מי שרוצה לראות מה יקרה כאן בדור הבא, יכול להסתכל על המדינות שמסביב כעל מכונת זמן. עלייתו של האסלאם הקיצוני מזינה את תחושת העוצמה אצל החברה המוסלמית, ומי שכרגע מדבר שלום כטקטיקה זמנית, עד שמערך הכוחות ישתנה, יכריז בהמשך על מלחמה כוללת במדינת ישראל. הם לא רואים כאן מקום לישראלים בכלל. מבחינתם חמאס הם אחים. אנשים שמסיתים לרצח עם לא מוכרזים כטרוריסטים, וזה המסר. המאבק בישראל הוא היעד".

עוצרים את הכסף להסתה

מדינות רבות תורמות לרש"פ וחלק מהכספים שלהן מגיע, איך לא, גם ליעד של עידוד הטרור וההסתה, שמצריך סכומי עתק. 'מבט לתקשורת פלשתינית', שמעלה את התכנים שלה לרשת, עובדת גם מול חלק מהמדינות התורמות ומקפידה לשלוח להן סרטונים וקטעי תקשורת שבהם נראית ההסתה בשידור חי. הארגון הצליח לפרוץ את חומת התודעה בנורבגיה, למשל, שהעבירה עד כה לרשות סכומים שווי ערך לכמעט 200 מיליון שקלים. אחרי שחבר פרלמנט נורבגי הכחיש את הנתונים ואת המקומות שאליהם הולך הכסף ונחקר בעקבות כך, נגרם משבר פוליטי במדינה. עם או בלי קשר, בבחירות האחרונות עלה שם כוחן של מפלגות האופוזיציה, שהגישה שלהן לישראל היא חיובית יותר. ב'מבט לתקשורת פלשתינית' מתכוונים להמשיך ולעבוד עם המפלגות הללו. המטרה היא כמובן להפסיק את הזרמת הכספים, ובטווח ארוך יותר אפילו להביא להשפעה על מדינות תורמות נוספות, כמו הולנד למשל.

פרט למדינות התורמות, יש עוד מדינה אחת שכספיה מגיעים היישר לכיסם של המחבלים. וזו, אומר דוד בדין, היא ישראל. "הפלשתינים מדברים על זה וצוחקים, שהכספים שמזרימה ישראל לרש"פ משמשים לאסירים בכלא ולכל מיני ארגונים שפועלים בחו"ל נגד ישראל. הם לא מסתירים את זה".

דחוח-הלוי מסביר מדוע ממשיכות המדינות לתרום לרש"פ למרות שהכסף הולך למחבלים. "אף אחד לא רוצה להתעסק עם הטרוריסטים ועם האלימים", ומכיוון שיש קהילות גדולות של פלשתינים גם במדינות אירופה, "מעדיפים לשלם פרוטקשן לראש הכנופיה". כך, אגב, גם עשתה ישראל כשהיו הפגנות נגד אבו-מאזן. היא שחררה כספים כדי שיהיה שקט. "במזרח התיכון אין דין ואין דיין. המתפרע שולט".