ערוץ חשאי
ערוץ חשאיעטיפת הספר

תהליך אוסלו היה אחד המהלכים החשאיים ביותר בתולדות הדיפלומטיה הישראלית, שהניב את ההסכם המדיני השנוי ביותר במחלוקת מאז קום המדינה.

זמן רב עבר מאז נחתם ההסכם עד שהספרים שכתבו מגבשיו, בראשם יוסי ביילין ואורי סביר, חשפו חלק ניכר ממה שהתרחש מאחרי הקלעים. ספרו החדש של ד"ר רון פונדק, מהצמד פונדק-הירשפלד, שני אנשי האקדמיה שיזמו את התהליך, מגולל את השתלשלות האירועים מבפנים, כמי שהיה שותף מלא לכל שלבי המשא ומתן ולניסוח ההסכם.

כמי שקרא את כל הספרים שיצאו בעברית על אוסלו, לדעתי הגילויים העיקריים בספר הם חשיפת התרגילים שעשו העוסקים במלאכה על ראש הממשלה דאז יצחק רבין, כדי לשכנעו לתמוך בהסכם שאליו התנגד מלכתחילה, וככל הנראה היה לו הרהור שני כלפיו גם ערב רציחתו.

לראשונה מספר אחד ממייסדי התהליך בעדות אישית כיצד החבורה, שפרס בראשה, "עבדה" על רבין כדי לשכנע אותו להצטרף למהלך. "הדיון התמקד בשאלה איך להציג בפני רבין את חשיבות ערוץ אוסלו, את בלעדיותו ואת המסמכים שגובשו במסגרתו, בלי שראש הממשלה 'יעיף אותנו החוצה אפריורית'" (עמ' 207). "הדו"ח לראש הממשלה על הפגישה באוסלו נוסח במשותף עם סביר, ופרס עצמו הוסיף ותיקן את הטיוטה, ובעיקר שינה את הכותרת ה'מפחידה', 'פגישת מנכ"ל משרד החוץ עם משלחת אש"ף', לכותרת נייטרלית יותר 'פגישת משלחת מתוניס'" (עמ' 231). "גישתו (של פרס – ח"ה) לא בהכרח נבעה מעניינים מהותיים, אלא מתחושה קבועה שאנחנו הולכים רחוק מדי מבחינת גישותיו של רבין ויחסו כלפיו. לכן גם ביקש לעמעם את החלקים הרשמיים לכאורה בדיווח הכתוב שלנו על המפגש, ולהשמיט מונחים ומילים כמו הוחלט, הוצע, משלחת וכו' – כלומר, להשתדל להמעיט מערך המהלך..." (עמ' 233). ואלו רק מקצת הדוגמאות.

פונדק לא נרתע גם מלחשוף את האמת ביחסי רבין-פרס, בניגוד למגמה שהייתה אחרי הרצח לבנות מעין אידיליה חדשה ביחסים בין השניים. "המכשול הראשון היה החשדנות הקבועה של רבין וחוסר האמון שרחש לפרס..." (עמ' 203). "צילו המאיים של רבין לא נתן לו (לפרס – ח"ה) מנוח. הוא לא אהב את רבין, לעיתים אפילו בז לו על מרובעותו ודרכו השמרנית במשא ומתן, אבל הוא חשש ממנו..." (עמ' 206).

מספרו של פונדק יכול הקורא ללמוד שחבורת אוסלו פעלה מתוך הערכות מדיניות חסרות כל קשר למציאות. "עמדתו הבסיסית (של פרס – ח"ה) היתה שהמצב אינו מעודד. הממשל האמריקני חלש, ובעוד שלוש שנים להערכתו, שוב יהיה העולם דו-קוטבי, והפעם יהיה זה המערב המיושן אל מול המזרח החדש שיכלול את יפן וסין. אז תקטן יכולת המשחק הישראלי במזרח התיכון" (עמ' 241). יותר משלוש שנים עברו מאז, והעולם כיום חוזר להיות דו-קוטבי בגלל נשיא אמריקני שפרס כל כך בוטח בו, אבל לא סין ויפן הן הקוטב השני, אלא דווקא רוסיה של פוטין.

החשיבה הפנטזיונרית הזו היא גם נחלתו של פונדק, שעדיין משוכנע כי "העובדה שההסכמים לא יושמו בהצלחה, ושהצדדים לא הגיעו להסכמות בסוגיית הסדר הקבע, אינה מלמדת שתהליך אוסלו היה לקוי מלכתחילה" (עמ' 415).