הרב יונה גודמן משתף אותנו ברגשותיו ואומר שאישית הוא מעדיף לא לדבר על הנושא שכונה "פרשת הזמר". לדבריו, במחשבה ראשונה תחושתו היא: "מה, גם על זה צריך לדבר?! ב"ה יש נושאים שהם מחוץ למחנה שלנו; יש התנהגויות שרחוקות כמרחק מזרח ממערב מהנוער שלנו, למה צריך לדבר על זה? וכי עלינו להתייחס לכל לכלוך ציבורי??"
ברם, לאחר בדיקה מסקנתו היא שעבור רבים מבני הנוער שלנו (לדבריו, בערך מכיתה ו-ז ומעלה) יש צורך בהתייחסות חינוכית-רוחנית בהירה. חלק גדול מהצעירים מכירים את השירים, מכירים ולעתים מעריכים את הזמר ששר אותם. חלקם עוקבים אחרי השתתפותו בתוכנית ראליטי מובילה ויש שמעריצים אותו. נוכח כל אלו, לא מעט מהנוער שלנו קורא בעיון את הכתבות הנוכחיות בעיתונים ובאתרי האינטרנט, מעביר בינו ובין חבריו בדיחות ותמונות בנושא באמצעות הווטס-אפ, והסיפור מעסיק אותו מאוד בשבועיים האחרונים.
היכן שתיאור זה נכון, מציע הרב יונה לא להפקיד את שדה הפרשנות ואת רמת הדיון לעיתונות צהובה, אלא לסייע לילדינו ולצעירינו לפתח מבט אחר, גבוה יותר ותורני יותר, גם ביחס לסוגיות רגישות. לדעתו, "במצב בו יתברר שהבת שלי (או תלמיד שלי) קוראת עמודים שלמים בעיתון או באינטרנט על הנושא, לא יתכן שעולמה הרוחני "יעוצב" רק על ידי כתבי הרכילות. חובתי לסייע לה להתייחס בצורה נכונה לסערה ציבורית זו או אחרת, אף אם אותי זה לא מעניין ואף נוח לי יותר להתעלם".
בראשית דבריו, מדגיש הרב יונה כי עיקר תפקידינו הוא לא להגיב על דברים פסולים, אלא לסייע לילדינו לשאוף לחיים של טהרה וקדושה; להפגיש אותם עם דברים גדולים ומרוממים ולא רק להגיב על כותרות. לדעתו; "אחרי שזוכרים עיקרון בסיסי זה הקורא לנו להרבות אור ולא רק להילחם בחושך, ניתן בזהירות להגיב על פרשיות שיש בהן הרבה חושך".
לעצם העניין, מציין הרב יונה שיש הרבה נושאים חינוכיים שכדאי לדבר עליהם נוכח פרשה זו, מתוכם הוא מציין כעת שניים.
ראשית, ראוי לסייע לילדינו להבחין בין הערכה של כישרון או תכונה ובין הערצה (עיוורת?) לבעל אותו כישרון. "כדאי לשוחח עם ילדינו על ההבדל בין הערכה לשחקן כדורגל מצטיין והרצון ללמוד איך הוא עושה תרגיל מסוים, ובין הפיכתו דמות מוערצת שתולים את תמונתה, חפצים להתלבש כמוה, ומתעניינים בחייה הפרטיים ודעותיה בכל נושא בעולם. חשוב לסייע לילדינו להבחין בין הערכה "למעשה" ובין הערצה "לעושה" ".
הנושא השני בו מציע הרב יונה שנמקד כעת את המבט הוא אחר לגמרי. לדבריו, אילו היו מציעים לנו או לילדינו לרכוש או לשאול ספר דמיוני ובו עלילה על מעשים של זמר עם בנות קטינות, ספר עם שפע תיאורים, וגם חלקי מתח בהם כתוב כיצד הזמר נעצר, מה הבנות אמרו שקרה, היכן קרה וכו' – איש מאתנו, כולל ילדינו, לא היה מעלה על דעתו לקרוא את הספר המעוות הזה. אך ברגע שמביאים לנו תיאורים דומים ללא כריכה קשה של ספר אלא בין דפי עיתון, אנו בוחרים (וליתר דיוק – שוכחים לבחור) וקוראים הכול, כולל אין-ספור תיאורים מיותרים וקשים.
לדבריו, "צריך להזכיר לילדינו, שכשם שהאדם נדרש לגלות אחריות על מה שהוא מכניס לפיו, כך עליו לגלות אחריות על מה שהוא מכניס לתוך נשמתו ומחשבותיו. "איכות הסביבה" היא לא רק מִחזור בקבוקים. היא גם טיפוח איכות סביבה אנושית-רוחנית. אנו נדרשים לכוח בחירה ולמודעות כדי להסתפק לכל היותר בידיעה טכנית וכותרת, ולוותר מרצון על קריאה מפורטת ובזויה".
סוף דבר, מסכם הרב יונה, צריך לדעת מתי תפקידנו ההורי מחייב אותנו להציע מבט אחר על פרשיות אף אם הן לא נעימות. מבט שדווקא יסייע לילדינו לא לשקוע בתוך צדדיה האפלים של המציאות אלא לרומם אותה ואת עצמם.