טכנולוגיה למלכים שמנים במיוחד

מעלית המבוססת על פיל במקביל, הליקופטר בוחש את הקפה. עם קצת יצירתיות הכל פתיר. ספר ילדים חביב וקליל.

אבי חיים , כ"ה בכסלו תשע"ד

המלך בום
המלך בום
הוצאת סטימצקי

המלך בום
כתב יהודה תלמי
איירה גלית אדר, הוצאת סטימצקי.

בארץ בומבה שולט המלך בום שהוא, אם לומר זאת בשפה תקינה-פוליטית: מאותגר-רוחבית. בקיצור, הוא שמן מאוד.

יהודה תלמי מתאר בשפה מחורזת את קשייו התפקודיים של המלך וממלכתו וגלית ארד ביתו מפרשת באיוריה הצבעוניים את העלילה.

כך, למשל, לאחר שהמלך רוחץ באמבט חם של תה הוא שותה אותו. וכדי לחסוך באכילה להקת עופות טסה ישר לתוך הלוע שלו. כדי שהמעלית לרום הארמון תצליח לעלות, הפיל שמשמש כמשקולת צריך לרדת איכשהו. אז מורחים עליו ריבה והזבובים שבאים ללקק מכריעים אל הכף.

ב"חממה ספרותית", הוצאת הספרים של סטימצקי מסבירים כי קריאת ספר בחרוזים מעשירה את השפה של הילד ובעיקר תורמת לביטחון העצמי שלו. הילד זוכר את הריתמוס ועם הזמן זוכר את הסיפור ויכול להשלים מילים שלמות.

כדי שלא רק הילד יתפתח מקריאת הספר, והמבוגר המקריא לא יירדם בעצמו, הקריצות למבוגרים, גם בעלילה וגם באיורים, לא חסרות. כך למשל, יום עבודתו של המלך מסתכם בכתיבת הבטחות לתושבי בומבה ופיזורן באויר. אחר כך התושבים הולכים עם ההבטחות לקנות במכולת.

אולי מוסר ההשכל של הספר נועד לשכנע אותנו המבוגרים להאכיל את הנסיכים שלנו קצת יותר בריא, כדי שלא ייקלעו לקשיים כאלו כשיתבגרו וימלכו.