ביהמ"ש העליון: יש להצמיד את ערכה של כתובה

בפסק דין תקדימי קבע בית המשפט העליון, כי תשלום של חוב כתובה לא יתבצע באופן "נומינלי", ועל כן יש לשערך את שווי הסכום בכתובה.

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ט בכסלו תשע"ד

לשערך. רובינשטיין
לשערך. רובינשטיין
Flash 90

שופטי בית המשפט העליון, אליקים רובינשטיין יורם דנציגר ודפנה ברק-ארד, דחו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להצמיד למדד ערכה של כתובה שננקב בלירות ישראליות.

סיפור המעשה מתחיל באשה אשר נישאה בשנית בשנת 1975 ולה שלושה ילדים מנישואיה הראשונים. בעלה של האשה ההלך לעולמו בשנת 2006 ובראשית שנת 2008 הגישה האשה תביעה לקבלת כתובתה מעזבון בעלה המנוח. כמה חודשים מאוחר יותר הלכה האשה לעולמה וילדיה מנישואיה הראשונים נכנסו בנעליה.

כעת עמדו בפני בית המשפט ילדיו של הבעל המנוח מצד אחד, וילדיה של האשה המנוחה מן העבר השני.

שני הצדדים הסכימו כי האשה היתה זכאית לקבל את כתובתה מכספי העיזבון וכי שלושת ילדיה יורשים את כתובתה. השאלה שעמדה על הפרק היתה באיזה סכום מדובר.

בכתובה, שנכתבה כאמור בשנת 1975, נכתב סכום הכתובה, "מאה אלף לירות ישראליות". תרגום נומינלי של סכום זה, לאחר המעבר מלירות לשקלים, ומשקלים לשקלים חדשים, עומד על עשרה שקלים חדשים. סכום חסר משמעות.

ילדיו של הבעל המנוח טענו בבית המשפט, כי זהו הסכום אותו חייב לשלם העיזבון. ילדיה של האישה טענו כי יש להצמיד את הכתובה. בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי קבעו, כי יש להצמיד את הכתובה למדד ללא ריבית.

על קביעה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בבקשת רשות הערעור נטען, כי שגו בתי המשפט אשר התעלמו מכך שעל הכתובה חל הדין העברי. לטענתם, מרבית הפוסקים סבורים כי אין להצמיד סכום כתובה.

שופטי העליון החליטו לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בנושא כבערעור ולדחות את הערעור לגופו.

השופט רובינשטיין, אשר כתב את חוות הדעת העיקרית, ציין כי העובדה שגם בתי דין רבניים מצמידים לעיתים את סכום הכתובה, כמו גם העובדה שחוב הכתובה הוא חוב אזרחי של ממש כמו כל חוב, מביאים למסקנה שיש לשערך את ערכה של הכתובה.

השופט ציין כי אין זה אומר שבכל מקרה צורת בשערוך תהיה דומה, אולם עצם השערוך מתחייב. לאור זאת נקבע כי פסיקת בית המשפט המחוזי, לפיו לאישה מגיע תשלום של 189,500 ש"ח, יעמוד בעינו.