לציון יום זכויות האדם הבינלאומי שחל היום מפרסם מכון המחקר NGO Monitor מחקר בשם "נשים סוג ב': כיצד ארגונים לא-ממשלתיים כושלים בהגנה על נשים במזרח התיכון".
המחקר, המורכב מארבעה חלקים, מנתח את יחסם של הארגונים אמנסטי אינטרנשיונל ו- Human Rights Watch (HRW) לנושא זכויות הנשים במזרח התיכון ובצפון אפריקה (MENA) בין השנים 2012-1995.
במכון המחקר מסבירים כי היעדר חירות לנשים במזרח התיכון היא אחת הבעיות החמורות והמאתגרות ביותר בתחום זכויות האדם בעולם כיום. המחקר מגלה כי "למרות שאמנסטי אינטרנשיונל ו- HRW מקרינים תדמית חזקה של הגנה על זכויות נשים, בפועל, מעורבותם לטובת זכויות אלה באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה חלשה ביותר".
"כארגונים בעלי תקציב בסדר גודל של תאגידים בינלאומיים, ובעלי השפעה אדירה בקרב מקבלי החלטות ובמסגרות האו"ם, לאמנסטי ול- HRW ישנו יתרון בולט בהגנה על זכויות נשים באזור זה, ולהם יש גם את הכוח להעניק לסוגיית זכויות הנשים חשיבות בינלאומית", אומרת אן הרצברג, היועצת המשפטית של NGO Monitor ומחברת המחקר.
הדו"ח מעריך כי האג'נדה של אמנסטי ושל HRW מונעת מאינטרסים תקשורתיים, ממדיניות החוץ האמריקנית ומאירועים עולמיים בולטים, "ובכך הם מתירים לאג'נדה פוליטית לגבור על הצורך בחירות אמיתית לנשים. להעדפה המעוותת הזו היו מספר השלכות שליליות, ובהן הענקת האפשרות למשטרים באזור להימנע מביקורת ולהמשיך לקדש את הסטטוס-קוו של חוסר זכויות ודיכוי נשים".
מנסחי הדו"ח מציגים כדוגמא כי "על אף הכרתו של HRW בכך שמצב הנשים בערב הסעודית הוא בלתי נסבל, הקמפיין הגדול היחיד של הארגון במדינה פעל למען השתתפותן של נשים סעודיות במשחקים האולימפיים של לונדון 2012. בעוד שאסטרטגיה זו תרמה לפרסומו של HRW, אין ראיות משמעותיות לכך שהקמפיין השפיע באופן ממשי על חירות הנשים בממלכה. הדיווחים של HRW מתרחשים במקביל למסע גיוס כספים במדינות המפרץ, דבר המעלה חשש שמשטרים טוטליטאריים שואפים לנצל את הארגון על מנת לזכות בלגיטימציה בינלאומית, ובו בזמן לשמור על כוחם והשפעתם".
"בדומה לכך, ארגון אמנסטי אינטרנשיונל לא הקצה כספים ומשאבים לקידום זכויות הנשים במזרח התיכון ובצפון אפריקה", אומרים בארגון הטוען כי "תפקיד הפעילים לקידום זכויות הנשים הוא הכרחי על מנת לעגן את הזכויות במציאות". עם זאת, מבקרים חיצוניים שהועסקו על ידי אמנסטי מצאו כי עבודתו של הארגון בנושאי נשים "הייתה בהיקף קטן ולא מרכזית לגישת הארגון".
במהלך הקמפיין "לעצור את האלימות כלפי נשים", בין השנים 2004-2010, פורסמו שישה דו"חות בלבד על אזור המזה"ת וצפון אפריקה, בעוד 58 דו"חות פורסמו על נשים באפריקה, אמריקה אירופה, מרכז אסיה ואסיה. בשנת 2010, ראש חטיבת המגדר של אמנסטי הושעתה מהארגון לאחר שהתבטאה כנגד שיתוף הפעולה של אמנסטי עם תומך לכאורה של הטאליבן, אחד מהשלטונות האכזריים ביותר כלפי נשים בהיסטוריה המודרנית.
הרצברג מסכמת כי "התקווה הייתה כי הדחת הדיקטטורים מתוניסיה, מצרים ולוב בשנת 2011 והפגנות הענק במקומות אחרים, יביאו לרפורמות רציניות, במיוחד ביחס כלפי נשים. למרבה הצער, שינויים אלה לא התממשו, ורשת ארגוני זכויות האדם חולקים את האחריות לכך".