מאמר תגובה: בדרך המלך נלך

מרדכי יורבצקי קרא את הטור של עמנואל סגל, שהציע לאחד את תנועות הנוער ושלח לנו מאמר נגד ההצעה. ומה דעתכם?

מרדכי יורבצקי , ט' בטבת תשע"ד

שבוע התנדבות בתנועת אריאל
שבוע התנדבות בתנועת אריאל
יח"צ
חברים, אני רוצה לשתף אתכם בנתון מעניין מאוד: ביישוב ממוצע במרכז הארץ ישנם שלושה מוסדות לימוד. אחד מהם בית ספר ממלכתי דתי, השני תלמוד תורה והשלישי 'חדר'.

במשפחת כהן שולחים את הילדים צבי יהודה וגבריאל ללמוד בתלמוד התורה שבו מתמקדים בלימוד מקצועות קודש – תנ"ך, משנה ותלמוד וכשלוש שעות בלבד ביום מקדישים ללימוד מקצועות החול.

לעומתם, במשפחת ליבוביץ', ההורים שולחים את ילדיהם ללמוד ב'חדר' עם הרבי החל מגיל שלוש. לליבוביצ'ים הסבר חד ונוקב: "הייתכן שיחלו הלימודים רק בגיל שש? אפשר להספיק המון בשלוש שנים שלא נדבר על שיטת הלימוד המיוחדת. ב'חדר' אין לומדים כלל מקצועות חול. אך ורק תורה. למה שנבזבז את זמננו לריק בלימוד הבלים כאלו ואחרים?!". בקצה אותו הרחוב גרה לה גם משפחת מזרחי אשר שני הילדים התאומים שלה לומדים בבית הספר הממ"ד ביישוב.

תגידו, כיצד זה ייתכן ששלוש המשפחות שומרות תורה ומצוות אך כל אחת מהן בוחרת לחנך את ילדיה במוסדות חינוך כה שונים?! הרי גם משפחת כהן, ליבוביץ' ומזרחי מחנכות את ילדיהם בדרך התורה והמצוות. לא, זה לא מוזר. כולנו מכירים משפחות כאלה, ויותר מכך, אנחנו ושכנינו בעצמנו משפחות כאלה. אנו לומדים במוסדות מסוגים שונים, אבל מהרבה בחינות כל כך דומים.  

שְלוש המשפחות מאמינות בכל ליבן באמיתות הבורא יתברך, בבריאת העולם וביציאת מצרים. שלושת אבות המשפחה הולכים לשמוע ביחד שיעור דף יומי בשעה 21:00 בבית הכנסת, מפי הרב מהרחוב הסמוך. 

רגע, אם הם כל כך דומים למה הם לא שולחים את ילדיהם ללמוד במקום אחד? למה להתפצל לתתי קטגוריות מוזרות ובלתי שמישות אם בסופו של דבר שלושת האבות שואפים שהילד יהיה בעל עסק/עובד מצליח המביא לבני משפחתו בכל סוף חודש משכורת מכובדת?

כל אחד מהאבות עובד בעבודה מכובדת, קובע עיתים לתורה פה ושם, לומד בחברותא עם הילד בשבת, כולם עוזרים זה לזה בבניית הסוכה. רק שתדעו שהבנייה המשותפת של שלושה גברים המתמקדים בשלוש סוכות, אחת אחרי השנייה... היא פשוט כיף גדול! חוויה משותפת של בנייה ביחד כשהילדים עוד קטנים ואינם מסוגלים לעזור. חיסכון בזמן, שיחה משותפת וזמן איכות. מבט מבחוץ יכול להראות שהכל הולך באותו התלם כמעט. אז מדוע כשמגיעים לבחירת מקום חינוך לילדים, פתאום זה משתנה? מוזר, לא?!

בעיר לא רחוקה משם גרה לה משפחת בוזגלו, שבת קודש הגיעה ואבי המשפחה וארבעת ילדיו צועדים אל בית הכנסת השכונתי שבו מתפללים בנוסח 'עדות המזרח'. החמישה מגיעים אל בית הכנסת ומתכוננים לשיחה עם הבורא... המצלמה שלנו זזה מעט, פונה אחורה אל היציאה מבית הכנסת – אל עבר כמה רחובות משם. המצלמה עולה במעלה הרחוב, קולטת משהו בעינה, ומתמקדת בשלושה יהודים, חולצות שבת לגופם. אב ושני ילדיו הבוגרים שממש כעת חזרו מהבסיס הצבאי לבלות את השבת בחיק משפחתם. האב ובניו פוסעים להם בשלווה אל כמה רחובות משם, מרחק של כרבע שעה הליכה מביתם, אל בית הכנסת הקטן 'היכל המנשה'. רגע, משפחת בטיטו, פספסתם משהו, כארבע דקות הליכה מפרידות בין ביתכם הצנוע לבין בית הכנסת הקרוב שבו מתפללים בני משפחת בוזגלו. מדוע אתם מטריחים עצמכם לפסוע עד בית הכנסת הרחוק השוכן במרחק הליכה רב? גם בבית הכנסת הקרוב מתפללים באותו הנוסח. מה ההבדל?

הפנינו את השאלה הזו לבעל המשפחה. הוא האזין לשאלה ברוב קשב והשיב בפשטות שבבית הכנסת הרחוק הוא מתחבר הרבה יותר לסגנון התפילה ולשליחי הציבור, לקצב התפילה ולרב הקשיש שמפליא כל שבת בדרשה מאלפת. יש שוני רב מאוד בין בתי הכנסת. הוא מחובר מאוד לקהילה הזו כבר שנים, מעריך את המתפללים ומעדיף את בית הכנסת השקט והצנוע הזה על פני בית הכנסת הגדול והמפואר.

הבנתם, חברים? אתם מדברים על מכנה משותף, אתם רוצים אחדות. אמנם מכנים משותפים באמת קיימים. כולנו ציבור אחד, דתיים לאומיים, ציוניים, אוהבי הארץ והעם. אבל, כל אחד מאתנו מסגל לעצמו את הדרך הספציפית שלו בעבודת ה', וזה מתבטא כראוי בשלל תנועות הנוער הקיימות. אחדות כן, אבל לא אחידות! המצב הנוכחי, שהוא הזלזול הקיים בין תנועות הנוער הוא מצב לא בריא וזו סתם שנאת חינם מיותרת. לא כולם חייבים ללכת לפי אותם כללים אבל כן צריך לכבד את הדרך שבה בוחר כל יהודי לחיות. הרי בסופו של דבר כל אדם (וכל יהודי) שונה מחברו כי לולא זה איזה עולם היה לנו? הציבור הדתי-לאומי הוא ציבור חזק עם עוצמה אדירה אך לא גורע כלל שיהיו בו זרמים שונים וכל אחד עם סגנון עבודת ה' המיוחד לו.

בתנועת אריאל, דוגלים בהפיכת התורה לתורת חיים. ללכת עם התורה עד הסוף, ללא פשרות והיתרים דחוקים. לעומת זאת, בתנועת בני עקיבא אפשר לומר שדי מוותרים על חלק נכבד בכך במהלך המעורב. לכל תנועת נוער יש את הדגשים שלה וצורת החינוך השונה. בפועל, יש מחלוקת בדרך ההשקפה בין התנועות ולא נראה שיתבצע מהלך משותף של איחוד כלשהו בזמן הקרוב. לכל תנועת נוער ולכל יהודי יש הדרך שלהם בעבודת ה'. לא לערבב את השבילים ואת הדרכים כי לכו תדעו לאן נגיע בסוף.

בציפייה לאחדות שלמה ואמיתית של עם ישראל...

מרדכי יורבצקי הוא מדריך בסניף אריאל בנים ביישוב שעלבים

תגובות ניתן לשלוח ל- editor.noar@gmail.com