מסמכים יהודיים עתיקים מהמערה באפגניסטן

מסמכים יהודיים בני כאלף שנים, בהם פירוש של רבי סעדיה גאון, שנמצאו במערה בצפון אפגניסטן יוצגו לציבור.

שמעון כהן , כ' בטבת תשע"ד

פירוש רבינו סעדיה גאון. מתוך הגניזה האפגאנית
פירוש רבינו סעדיה גאון. מתוך הגניזה האפגאנית
באדיבות: הספרייה הלאומית



טוען....

בראשית השבוע הבא תקיים הספרייה הלאומית ערב מיוחד ובו ייחשפו לראשונה כתבי יד יהודיים עתיקים שנרכשו מאספנים לאחר שנמצאו במה שהוגדר כגניזה האפגאנית.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם המזרחן פרופ' חגי בן שמאי, מנהל אקדמי בספרייה הלאומית ומי שניהל את המו"מ לרכישתם של הפריטים.

פרופ' בן שמאי מספר כי התגלה מצבור גדול מאוד של כתבי יד עתיקים המתוארכים לסביבות אלף לספירה. במצבור זה מאות קטעי כתב יד, מסמכים ותעודות. רובם המוחלט של הפריטים מוחזק עדיין בידי סוחרים ו"לא עלה בכיסנו לרכוש אותם", ואולם 29 כתבים שכאלה נרכשו על ידי אנשי הספרייה.

רובם המכריע של הכתבים שנרכשו הם מסמכים מסחריים ומשפטיים כתובים בערבית או פרסית המתעדים את חיי המסחר היהודי של אותה תקופה. פרופ' בן שמאי מציין כי הכתבים כולם שייכים לאדם אחד או למספר מצומצם של אנשים. הפריט האחרון כתוב בערבית יהודית והוא פירוש של רבי סעדיה גאון לספר ישעיהו.

הפריטים המדוברים נמצאו במערה בצפון אפגניסטן והשתמרו היטב, ככל הנראה בשל האקלים המתאים לכך. על מנת לוודא את תיארוכם של הפריטים נשלחה פיסה זעירה מהם למעבדה שבדקה בדיקת פחמן 14 והעניקה גושפנקה מדעית לתיארוך הכתוב על המסמכים עצמם, לפני כאלף שנים. יצוין כי המסמכים כתובים על נייר ולא על קלף ועם זאת החזיקו מעמד באופן מרשים במרוצת הדורות שחלפו מאז.

פרופ' בן שמאי מספר כי מעבר לתעודות שבידי הספרייה הלאומית קיימים בידי אנשיה צילומים של חומר נוסף מהמאגר שטרם נרכש. בין השאר מדובר בספר הלכה קראי בן 1200 שנה, חיבורים נוספים של רבי סעדיה גאון הכוללים גם פולמוס שקיים מול אדם שהיה מפורסם באותם ימים ושמו חיווי הבלאחי. בן שמאי מציין כי המסמכים נמצאו ליד העיר בלאח שבצפון אפגניסטן. פולמוס זה כולל תשובות לכמאתיים שאלות ששאל חיווי את רבי סעדיה גאון בניסיון להטיל ספק בלכידותו המוסרית של המקרא. את השאלות ניסח בפיוטיות מרשימה וכך גם התשובות.

עוד הוא מספר כי בכתבים גם תרגומים לפרסית יהודית של קטעי מקרא, פיוטים ושירי שבח כמו גם מדרשים המלמדים לא רק על האופן בו חיו יהודי התקופה ההיא אלא גם על התוכן שעניין והעסיק אותם. בדבריו הוא מציין כי העובדה שהתעודות המסחריות נכתבו שלא באותיות עבריות מלמדות על קשר מסחרי עם הסובב את הקהילה היהודית. בו שמאי מציין כי מדובר בתיעוד הראשון לא רק לקיומם של יהודים כפי שניתן ללמוד ממצבות אלא לחיי היהודים בחייהם.

בן שמאי נשאל על המו"מ לרכישת התעודות. לדבריו הפריטים נרכשו דרך סוחר יהודי שיצר קשר עם סוחרים הממוקמים בארצות המזרח התיכון שאין הוא מעוניין לפרט את זהותן. באשר לתעודות הנוספות הוא מציין כי רובן מוחזקות בידי סוחרים המצויים באירופה. מחירה של כל חבילת התעודות, אם שאלתם, נאמד בשש ושבע ספרות, הוא רומז.

באשר לסיכוי שהתעודות תגענה לידיים זרות לפני שיעלה בידי אנשי הספרייה להשיג את הסכום כולו אומר פרופ' בן שמאי כי קיים חשש שאכן כך יהיה אך הוא עצמו לא היה רוצה לחשוב שהסיכוי לכך גדול שכן מדובר בתעודות שאינן בדרך כלל מעניינות אספנים, אם כי קיים חשש שיהיה מי שירכוש אותם כהשקעה לטווח ארוך.