תיאורי הגיל השלישי בספרות, במחקר ובעיתונות, קושרים אותנו לא אחת וכמעט מבלי משים לב, רק לעובדה אחת: בני הגיל הזה, אינם עוד נדרשים, אינם בעלי יכולת פריון וסופם קרב. אבל יש גם אחרת. ספר חדש שרואה אור בימים אלו מיטיב להביא את סיפורם היפה, המעודד, החכם והשנון, עם הרבה אופטימיות.
הסיפור מתגולל, זמן קצר לאחר פטירתה של אשתו של גיבור הספר,אנטוניו סילבה בן ה-84 , הנאלץ, להיפרד מביתו משכבר הימים ולהשתכן בבית האבות "הגיל השמח". הזעם שמאפיין את ימיו הראשונים שם מתחלף אט-אט בהשלמה. הוא רוכש לעצמו ידידים, מעין משפחה אלטרנטיבית, ברית של גלמודים שממתינים למותם על אי בודד. בתוך המלנכוליה המורבידית השורה על אותה תחנה אחרונה שלפני המוות, במעון הקשישים בעל השם האירוני, מבצבצים רגעים של הומור ושובבות ילדותית-כמעט ומתעצב מארג של דמויות רבות-קסם וחיוניות (למרות היותן על ספו של המוות), שובות לב (למרות רפיונן) וצלולות מחשבה (למרות הדמנציה שלהן). השעות שהם מבלים יחד משכיחות במעט את הזיכרונות, שמכווצים את הלב מצער יותר משהם ממלאים אותו בשמחה.
כשקוראים את הספר, קשה שלא להישבות ביופיו ובחריפותו של המכונה לייצור ספרדים, ספר על עדנת החיים ועל יופיים, המציג תמונה ענוגה ורגישה של הזִקנה. זוהי הרפתקה – טרגית ואירונית בעת ובעונה אחת – של בגרות מסוג אחר, של סוג שונה של תודעה, שמתוכה, על סף מותם, חווים הגיבורים את חייהם מחדש כחלק מן ההיסטוריה של האנושות כולה.
מחבר הספר, ולְטֶר הוּגוֹ מַאֵי , למרות גילו הצעיר, הינו הבולט מבין סופרי הדור החדש של פורטוגל ונחשב לאחד הסופרים המוערכים והמצליחים בארצו. המכונה לייצור ספרדים היה לרב-מכר גדול בפורטוגל וזכה לביקורות מהללות. מפורטוגלית: אראלה טלנברג לרר הוצאת ידיעות ספרים.